בגילאים אלו עדיין אין לרוב הילדים יכולת של חשיבה היסטורית, של הבנת רצפי זמן ושל הקשרים בין עבר והווה. יחד עם זה דווקא בתקופה התפתחותית זו רגישים הילדים לסיפורים, לחוויות רגש ולתמונות. אי לכך חשוב לספר ולתאר את העבר ולחוות אותו באופנים החיים והעמוקים ביותר. מה שמתחיל ב"כשאמא היתה קטנה כמוך וגרה בקיבוץ", נמשך בסיפורי חגים ומועדים, בסיפורי מקום בטיולים ובסיפורים מהמורשת המשפחתית או של העדה והעם, כל אלו מהווים תשתית לחשיבה והבנה היסטורית. הסדר והרצף אינם חשובים וכך גם ההקשרים והסיבות והתוצאות, החוויה הסיפורית עומדת במרכז והקשר הרגשי של הילדים למסופר. סביב אירועים, חגים, ימי זיכרון ונושאים אחרים בתוכנית הלימודים יש מקום לסיפורים ותיאורים היסטוריים ואלה חשובים ביותר. התמונות הפנימיות והחוויות הקשורות אליהן יהוו את חומר החיים עליו יבנו לימודי ההיסטוריה בהמשך.
התכנים ההיסטוריים אם כן אינם עומדים בפני עצמם, אלא מסופרים בצורה חייה וחווייתית מתוך ובמשולב עם תכנים אחרים. כך יכול כל חג, מועד ונושא לימודי להפוך ולהיות תמונה היסטורית רבת עוצמה. מספר דוגמאות: חג חנוכה – ימי בית שני; חג פורים – ממלכת פרס; חג שבועות – ממלכת ישראל ומנהגי החקלאות הקדומה; לימוד כתיבה וקריאה – תולדות הכתב הקדום: מציורים לאותיות; לימוד קריאת השעון – תולדות קריאת הזמן ועוד ועוד. למעשה כל נושא לימודי מביא עמו רקע היסטורי רב שרצוי להחיותו בסיפורים, תמונות ופעילות אמנותית ומעשית.
נושא מיוחד וחשוב בהקשר זה הוא סיפורי המיתולוגיה. אלו מביאים את מערך הנפש הקדומה של האנושות בצורה של סיפורים עזים, צבעוניים ומלאי הרפתקאות. תמונות המיתולוגיה מספרים את סיפורו של כל אחד מאתנו. אני עצמי מתגבר על המשימה יחד עם הרקולס, גונב את האש עם פרומוטאוס ויוצא מן המבוך עם תזאוס. בכך הם מהווים הכנה מצוינת ללימודי ההיסטוריה. למעשה הם מתארים בדיוק את מה שיתארו הסיפורים ההיסטוריים – מסעו של האדם לעצמאות, ריבונות ואוטונומיה – רק בשפה של תמונות וחוויות נפש. מכאן חשיבותם של סיפורי המיתולוגיה בכיתות ד', ה'. חשוב לעבוד עם תמונות אלו ברצינות הראויה, לתת להם מקום וזמן, להחיותם בדרכים אמנותיות מגוונות ולקרבם במידת האפשר לנפשות הילדים.
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון