משחקי תנועה בגיל הרך, דרך משחקי קבוצה ותרגול מכשירים ביסודי, ועד אתלטיקה ואתגרי קבוצה בתיכון.
יש להוביל את הילד במתינות לחוויה עצמית של גופו ותנועתו. בכיתות א'-ב' מתמקדים בפיתוח מיומנות גופנית דרך משחקים שונים — הילדים מתרגלים בעיקר משחקי תנועה וריקוד מסורתיים, בעלי מרכיב חברתי חזק. בכיתה ג' עוברים לשיעור חינוך גופני "ממשי", אך עדיין במרחב של משחק ללא תחרותיות והישגיות.
משחקי התנועה של השנים הראשונות מקבלים כיוון ותכלית ונהיים מקצועיים יותר — ניכר הדבר בהתעמלות מכשירים, שמתחילה בשלב זה, ובאתלטיקה קלה ובשחייה, שבהן המשימה היא לנוע בממד שונה באופן המתאים לו.
בגיל זה נבחרים התעמלות מכשירים וקפיצה על גווניה, לצד המשך תרגול והתמדה באימוני ריצה אינטנסיביים. לצד ההיבט האינדיבידואלי, משחק הכדור מהווה צד חברתי חשוב ומשלים. עם הבגרות המינית מתחילה, לראשונה, חלוקה מסוימת לפי מגדר: הנערים מתאמנים יותר בפעילות הדורשת כוח, הנערות יותר בגמישות הגוף.
חינוך גופני בתיכון ממשיך במסגרת התוכנית הרחבה, לצד פרויקטים חברתיים ואקולוגיים ושבועות עבודה בטבע (ראו פרויקט גמר ומסע בוגרים).