בית הספר

בית הספר היסודי

בית הספר היסודי בחינוך ולדורף כולל בדרך-כלל שמונה כיתות אם, כיתה א' עד כיתה ח'. בית הספר מיישם בכל מערכותיו החינוכיות והמנהליות את עיקרי חינוך ולדורף.

תוכנית הלימודים של בית הספר עוקבת בקוויה העיקריים אחר תכניות הלימודים של משרד החינוך בתחומי הלימוד השונים, עם שינויים והתאמות שנובעים מרוח חינוך ולדורף. עיקר ייחודו של בית הספר בתחומי הלימוד וההוראה הנו במתודות ההוראה ובלימוד השלם והרב צדדי הנהוג בחינוך ולדורף. כמו כן תהליכי ההערכה הנם אישיים, אומנותיים ולא השוואתיים.

תהליכי הלימוד משלבים אומנות ויצירה: ציור, רישום, תנועה, פיסול, שירה, מוזיקה ועוד בכל תחומי הלימוד. הלימוד בבית הספר בשנים הראשונות של בית הספר היסודי אינו בשום צורה תכליתי, מכוון לידע ואינפורמציה בלבד ומופשט, אלא מלא חיים, אומנות ותהליכי יצירה, תנועה ועבודה.

המטרה של בית הספר אינה רק ללמד, אלא לטפח את ישותו השלמה והיצירתית של כל תלמיד ותלמידה הנמצאים בו. תחומי הלימוד משמשים בשנים אלו ככלי וכאמצעי לטיפוח זה, ולא כמטרה בפני עצמם. לכן גם אין מבחנים בשנים הראשונות ותהליכי ההערכה נבנים על הקשר הבלתי אמצעי בין המחנך והילד.

מורי בית הספר עברו הכשרת מורים ברוח חינוך ולדורף בארץ או בחו"ל, וניהול בית הספר מתבצע בצורה משותפת, בפורומים שונים בהם המורים מקשיבים ומשוחחים זה עם זה. קבוצת המורים יוצרת כך את האווירה המשותפת שנושאת את רוח בית הספר ומזינה אותה.

אחד הדברים המשמעותיים ביותר בחינוך ולדורף הנו האידיאל של נשיאת הילדים על ידי מחנכיהם והרצון לטפח על ידי עבודה משותפת עם הוריהם את אישיותם בצורה המלאה ביותר. מתוך אידיאל זה מלווים המחנכים את תלמידיהם מספר רב של שנים, לעיתים כל זמן בית הספר היסודי, כשמונה שנים.

קישור: תכנית הלימודים בבית הספר היסודי

בית ספר תיכון

תיכון ברוח חינוך ולדורף כולל את הכיתות ט' עד י"ב. התיכון פועל מתוך השקפת העולם האנתרופוסופית ועליה מתבססים כל עקרונות הפעולה בתחומי הפדגוגיה והמנהל. מורי התיכון עברו או עוברים במקביל לעבודתם הכשרה בתחומים השונים של חינוך ולדורף, זאת בנוסף להכשרתם המקצועית בתחומי הידע השונים.

תהליכי הלימוד הנהוגים בתיכון שואפים לצאת מתוך הבנת התפתחות הנער והנערה בתקופת גיל ההתבגרות ולאחריה. תהליך הלימוד בכל תחום ותחום אמור בראש ובראשונה לסייע לנערים ולנערות בהתפתחותם, לחזקם ולהכשיר בקרבם כוחות וכלים פנימיים וחיצוניים לחייהם כאנשים בוגרים.

תוכנית הלימודים כוללת הכשרה רחבה, מגוונת ורב-צדדית בתחומי הלימוד העיוני, באומנויות השונות והכשרה מעשית בסדנאות מלאכה רבות. הכשרה רחבה ורב-תחומית זו נראית בעיננו כמשמעותית ביותר לגילאי התיכון וחשובה יותר מהכשרה עיונית מצומצמת בתחום לימודי זה או אחר. ההוראה בתיכון ולדורף מכוונת לטיפוח ולחיזוק של איכויות האדם השלם בילדים המתבגרים.

בנוסף כוללים תהליכי הלימוד למידה אינטגרטיבית ככל האפשר, ניסיון להתבונן בתחומי הידע השונים מצדדים שונים: מתחומי ידע אחרים, מהזווית האומנותית ומתחומי מלאכות היד ומעשה. העבודה כוללת פעמים רבות פרויקטים, עבודות אישיות ומיצגים.

התחום החברתי ותרומה לקהילה מוצאים בתיכון מקום משמעותי בפרויקטים כיתתיים וקבוצתיים שונים, בשבועות עבודה במקומות שונים, בעבודה אישית של תרומה לקהילה ובפרויקטים אומנותיים.

קישור: תכנית הלימודים בבית הספר התיכון

המעשה החינוכי-לימודי בבית הספר היסודי

הסביבה החינוכית שנבנית סביב הילד בבית ובבית הספר, בבילוי זמנו החופשי ובמשחקיו, ביחס ובקשר עם עולם המבוגרים וביחסים המתפתחים עם חבריו לגיל, מן הראוי שתהיה קשורה לאותם כוחות ואיכויות שמתפתחים בילד בזמן מסוים. מה שאנו כמבוגרים רוצים מהילד כאשר יהיה מבוגר, שאיפותינו, ציפיותינו ממנו וכדומה מצד אחד, וכל מה שאנו זוכרים מילדותו המוקדמת מהצד השני שמים פעמים רבות מסך על פני מה שמתפתח בילד בזמן מסוים ודורש את תשומת לבנו. עלינו, אם כן, להבחין באיכויות המתפתחות של הילד עצמו ולכוון את המערכת החינוכית במובנה הרחב (בית, משחקים, חברה וכמובן השהות בבית הספר) כך, שתיתן לו מענה עמוק על צרכיו והתפתחותו בגיל בו הוא נמצא.

הילדים בגיל בית הספר היסודי, שנים 6, 7 ועד 12, 13 מתפתחים במובנים רבים ושונים, אולם מרכז התפתחותם, הדבר אליו הם מכוונים יותר מכל הוא התפתחות עולם הרגש והחוויה. הילדים יוצרים בגיל זה עולם פנימי, עשיר, מלא חוויות וניסיונות, עולם של תמונות, רגשות וחוויות פנימיות. ככל שיהיה עולם זה עשיר יותר, מגוון ומלא צבעים, ריחות, טעמים ותמונות, כך יהיה עולמם הפנימי כמבוגרים, במישורים רבים ולעיתים שונים לגמרי, עשיר ומלא יותר.

האמצעי שפונה בצורה היפה והשלמה ביותר לנפש הילדים בגיל זה ושנותן את המענה העמוק ביותר לשאלה הפנימית, לרוב הלא מודעת, עמה הם חיים, הוא האומנות. זו פונה בצורה ישירה לאותו עולם של תמונות, רגשות וחוויות נפשיות שמתעורר בילדים בשנים אלו. מטבעה אין האומנות מופשטת ואינה פונה למישור השכלתני מחד, ופחות למישור הגופני-פיזי מאידך. היא מדברת אל כוחותיו הנפשיים של הילדים בצורה הישירה והטבעית ביותר וכך מאפשרת להם התפתחות, צמיחה וגדילה בדיוק במקום בו הם נמצאים. בדומה לעולם הרגש עצמו גם היא אינה תחרותית או הישגית. האומנויות השונות פונות לכל ילד באשר הוא, בצורה אינדיבידואלית ואישית וכך יכולות לפתח את היצירתיות וכוחות האישיות בצורה המלאה וההרמונית ביותר.

כל ביטוי של שכלתנות גרידה, כל לימוד לשם השגת ידע מופשט, כל אלמנט תחרותי והישגי אינם נכונים ועדיין אינם מתאימים בשלב זה של התפתחות הילדים, ובמובן זה רק מפריעים להתפתחותם של אותם הכוחות שרוצים לצמוח ולהתעורר בילדים וביניהם. הידע והלימוד עצמו אכן חשובים, אולם רק כתוצאה נלווית של התהליכים האומנותיים שעוברים הילדים. ידע ניתן לרכוש תמיד, ובכל גיל שלאחר גיל ההתבגרות, אך את הכוחות שבאים עם השירה, הציור, הריקוד והמשחק יהיה הרבה יותר קשה, אם בכלל להשלים אחר כך.

דרך מתאימה נוספת להגיע אל הילדים בגיל זה הוא הסיפור. הסיפור מדבר בשפת התמונות, הוא יוצר בנפש הילדים מעין עולם חדש, סגור ושלם בפני עצמו של תהליכים, השתנויות, ניגודים, מתח ושלל רגשות שונים שנרקמים כולם מתמונות פנימיות. במובן זה הוא מתאים בדיוק למתחולל בלאו הכי בעולמם של הילדים בגיל זה, שגם הוא הנו, בתקופה זו של חייהם, מעין עולם סגור ופנימי של תמונות, רגשות וחוויות פנימיות. לכן אין מתאים ממנו כמדיום לימודי וחינוכי בשלב זה. ילדים שחיים בתוך עולם של ספורים ותמונות, של תהליכי אומנות ויצירה וכך יכולים לפתח את עולמם הפנימי, מקבלים את ההכנה והמזון הטובים ביותר להמשך דרכם כנערים וכמבוגרים.

אמצעי נוסף וחשוב שעונה על אותן איכויות הוא המשחק. גם המשחק יוצר מעין עולם. עולם של חוקים מוגדרים, כללים, מטרות ומאפיינים, עולם שמופרד לרגעי המשחק מהעולם החיצון ומהווה בעצמו מרחב סגור ומוכל על משתתפיו. כמו האומנות וכוחות היצירה וכמו התמונה הפנימית, גם המשחק יכול, במידה והוא מתאים ונכון לגיל הילדים, להעביר אותם תהליך התפתחותי בדיוק במקום בו הם נמצאים. המשחק על כל גווניו וצורותיו השונות, משחקי שולחן, משחקי חברה, משחקי ריצה ותופסת, משחקי מילים, משחקי תפקידים ועוד ועוד, כולם יכולים לשמש כלי חינוכי רב עוצמה בדיוק בגיל זה.

התקופה עליה אנו מדברים משתרעת על פני שש-שבע שנים ואינה אחידה כמובן. כל מה שנאמר לגבי האופי הרצוי של תהליכי הלמידה, אודות האווירה האומנותית, עולם התמונה והסיפור והחוויה המשחקית של האמצעים האומנותיים נכון ומשמעותי ביותר עבור כיתות היסוד הראשונות. ככל שהילדים מתבגרים, לקראת גיל 11, 12 יש לכוון את האווירה הלימודית יותר ויותר לתהליכים שמשלבים את מה שנאמר לעיל עם הכרה משמעותית ורב-גונית של העולם והאדם, עם תהליכים חברתיים מודעים יותר ועם פנייה יותר ויותר מודעת להתעוררות כוחות החשיבה המופשטת. עדיין אין מקום, גם בגילאים אלה ללימוד ידע מופשט, שאינו קשור כלל לנפש הילדים ונתפס על-ידם כאינפורמציה חסרת משמעות ועניין. דווקא העניין, הסקרנות, הפליאה והפתיחות לתהליכי אדם ועולם חשובים בגיל זה מאד, כבסיס להתעוררות הנפשית של גיל ההתבגרות. כך גם הקשר בין מקצועות הלימוד השונים והמקום של החוויה האישית, ובמידת האפשר האומנותית את הנלמד.

המעשה החינוכי-לימודי בבית הספר התיכון

הילדות התמימה וההרמונית יחסית מסתיימת במובן מסוים עם תחילת גיל ההתבגרות. יש לכך סימנים חיצוניים וביולוגיים ברורים: תחילת התפתחות אברי המין, גדילה מואצת של האיברים והגפיים והופעת המחזור אצל הבנות. כעת עוברים הילדים תקופה של בערך שנתיים שמביאה אותם לגיל ארבע-עשרה, חמש-עשרה שמהווה מעין שיא של מה שמכונה גיל ההתבגרות. מה יהיה, אם כן, החינוך הנכון בגיל זה? מה ייתן לנערה ולנער את המזון לו הם זקוקים? כיצד ניתן לבוא לקראתם במובן האמיתי והפנימי?

ראשית יש לתת תשובה עמוקה ומשמעותית לחיפוש של הצעירים בגיל זה אחר זהותם. חלק גדול מההתרחשויות המוזרות, הקיצוניות, שלעיתים מפחידות (במיוחד את ההורים) בגיל זה נובע מחיפוש בלתי מודע אחר מודלים, איכויות ואנשים אתם יוכלו להזדהות וכך לנסות ולממש את אישיותם המתפתחת. מכאן שהמבוגר – הורה, מורה, מדריך או כל אחד שנמצא במגע עם בני נוער – צריך להיות מודע לכך שמבטם מופנה אליו קודם כל עם השאלה הפנימית: מי אתה? מה הם חייך? מה אתה מייצג? ובמקביל בחינה בלתי פוסקת של האמת או השקר, האמינות או הזיוף בדיבורים ובעיקר במעשים. החיפוש הוא אחר מודל לזהות ועל כן רק אותם מבוגרים שמייצגים משהו ברור, עקבי ובמיוחד יכולים גם באופן אישי ומעשי לעמוד מאחוריו יצליחו לתת תשובה בעלת משמעות לנערים ונערות בגיל זה.

טוב לכן להאמין בערכים ובאמונות, לייצג דעות ברורות, להביא את אישיות המחנך עד הסוף לידי ביטוי, לפרוש בפני בני הנוער בדרכים ישירות ועקיפות את האמונה והדרך, גם אם אמונה זו ודרך זו מנוגדת לחלוטין לדעתם ואמונתם של בני הנוער. הם יכבדו זאת וכך גם את המחנכים העושים זאת. מכאן ההערצה של בני נוער בגיל ההתבגרות למורים סמכותיים, בעלי דרך ברורה ועקבית. מכאן ההערצה לכל דבר במציאות שהולך עד הסוף עם דרכו. מכאן גם הדחייה מאותם מבוגרים שאינם מייצגים מאום, או שאינם עקביים בדרכם, או אלה שבדבריהם ומעשיהם מורגש ולו הזיוף הקטן ביותר.

איכות חשובה נוספת היא העניין. בני הנוער בגיל זה נסחפים אחר מערבולת הרגשות והיצרים ושקועים לכן פעמים רבות בעולם פנימי, אישי, שבמקרים קיצוניים יכול להוביל לכל התופעות ההרסניות של הגיל: התמכרויות, בעיות אכילה והרס עצמי. התעניינות אמיתית, עניין באיכויות העולם יכול להוציא אותם פעמים רבות מאותה מערבולת פנימית ולקשר אותם למציאות סביב. זוהי התקופה בה על כל תהליך לימודי להיות המעניין ביותר האפשרי. עליו לגרום לבני הנוער לשכוח את עצמם ולהתמסר לעולם, ליצור עמו קשר וכך לפתח את פנימיותם בקשר ובהרמוניה עם המתרחש סביבם.

תהליך לימודי יכול להיות מעניין אם נקודת הכובד מוסטת מהכנה לבחינות, מלימוד אינפורמטיבי ומהספק כמותי ללימוד איכותי, אינטגרטיבי, קשור למציאות ולחייהם של בני הנוער ולהתפתחותם. לימוד כזה צריך גם להביא בפניהם אידיאלים, ערכים ולקשור אותם לחייהם. זהו גם הגיל המתאים ללימוד יותר דיאלוגי, של שיחה והשתתפות קבוצתית ופחות הרצאה יבשה של המורה והקשבה פסיבית של התלמידים. תהליכי הלימוד צריכים בגיל זה לפנות לאקטיביות של בני הנוער, להפעילם וליצור כך איזון בין עבודת המורה ועבודתם של התלמידים.

איכות חשובה נוספת היא העבודה עם הקבוצה, שהיא, אחרי הכל, מסגרת ההתייחסות החשובה ביותר בגיל זה. על הפעילות של בני נוער בגיל זה להיות באיזון נכון בין האתגרים האישיים והאתגרים הקבוצתיים, כך בבית הספר, כך בתרבות הפנאי וכך בפעילויות חברתיות של התנועה, חוגים או כל מסגרת אחרת. האתגר, המבחן (הפנימי), חציית סף הן האיכויות המשמעותיות כאן. זהו כפי שכבר ציינו השלב ההתפתחותי בו בני הנוער מחפשים את עצמם. חיפוש זה מתרחש פעמים רבות על ידי ניסיון לחוות את הגבולות במישורים רבים: חוויות גוף שונות שמביאות עד לקצה הפיזי האפשרי, שמיעת מוזיקה בעוצמה, צפייה בלתי פוסקת בסרטים או טלוויזיה, משחקי מחשב במשך שעות, שתיית אלכוהול, סמים, הרעבה או הלעטה במזון, עודף או חוסר שינה ועוד ועוד. כל אלה הנם צורך טבעי ומובן לחלוטין בגיל זה. צורך זה יקבל את התשובה החינוכית הטובה ביותר אם כבר בבית הספר, בתנועה, או בכל פעילות מכוונת אחרת יעמדו בני הנוער בפני אתגרים גופניים, נפשיים ותודעתיים. עליהם לחוות שוב ושוב את המקום שהם חוצים משהו שהיה קודם בלתי אפשרי, שחציתי את גבולותיי, שהלכתי מעבר לעצמי שהגעתי לגבול – וחציתי אותו!

חינוך שמעמיד בפני הנער והנערה זהות רוחנית ברורה ואינו מתבייש בכך, אבל מנסה במקביל להעמיד ולהפגיש אותם עם מגוון רחב של זהויות; חינוך שיוצר עניין, שתהליכי הלימוד בו משולבים בין התחומים השונים, שאינו פונה רק לחשיבה השכלתנית, אלא גם למישור היצירתי ואומנותי של כל נער ונערה; חינוך שמנסה לפנות לאיכויות רבות ומגוונות, שמציב אתגרים במישורים רבים ושונים בפני בני הנוער; חינוך שעובד עם קבוצה חברתית, שפונה ומפנה לאידיאלים חברתיים, שמעורב בחברה שסביבו, שיוצר סביבו התרחשות חברתית באזור כולו – חינוך כזה מן הראוי שילווה וידריך בני נוער.

המעשה האומנותי

בראשית המאה, עם יסוד בית הספר ולדורף הראשון, אמר רודולף שטיינר (מייסד חינוך ולדורף) שבית הספר צריך: "להפוך את החינוך וההוראה לאמנות – לאמנות החינוך". זוהי אכן שאיפתו של כל בית ספר ולדורף: להפוך את כל הנעשה בתחום בית הספר לאמנות - אמנות שהיא חינוך וחינוך שהוא אמנות. כל שיעור, כל תקופת לימוד, כל יום הלימודים, אירועי בית-הספר וכל הנחווה במסגרתו אמורים להפוך ולהיות חוויה אמנותית מלאת חיים.

שאיפה זו מוצאת את ביטויה בכך, שהאמנות בבית הספר אינה מבודדת לשיעורי אמנות בלבד. ישנם אכן גם שיעורים ממוקדים לתחומי אמנות שונים, אולם בכך לא מתמצה החינוך לאמנות בבית הספר. האמנות צריכה, כאמור, לזרום ולהפרות כל שיעור ושיעור. כך, שכמעט בכל תקופת לימוד ובכל תחום נעשה שימוש באמצעים אמנותיים שונים בתוך התהליך הלימודי וכחלק ממנו. הציור והרישום, השירה והמוזיקה, הדרמה, הדקלום, התנועה והריקוד כל אלה מהווים חלק בלתי נפרד מתהליכי הלימוד בבית הספר. האמנות הופכת כך לחלק מהתהליך הלימודי, מפרה אותו ונותנת לו מהשראתה.

כמובן שכבר מהכיתות הנמוכות של בית-הספר היסודי, יש מקום לשיעורים ספציפיים בכל התחומים האמנותיים שהוזכרו לעיל. בשיעורים אלה לומדים הילדים את הכלים והחומרים של תחומי האמנות השונים, מתנסים בהם ויוצרים בהם באופן חופשי. אולם כאמור כל תחומי האמנות צריכים בסופו של דבר לחדור את תחומי הדעת והלימוד. כך שההוראה עצמה הופכת לאמנות – אמנות ההוראה.

המשמעות הרבה שמיוחסת בחינוך ולדורף לאלמנט האמנותי באה לידי ביטוי גם בהכשרת המורים לחינוך ולדורף. הכשרה זו אינה הכשרה עיונית בלבד, בה רוכש המועמד להוראה ידע רב ככל האפשר אודות החינוך ואמצעי הוראה שונים. אחד הדברים המרכזיים בהכשרת מורים לחינוך ולדורף הנו ההתפתחות הפנימית שעובר האדם. להתפתחות זו מישורים רבים, והמישור האמנותי הוא אחד החשובים ביותר. לאמנות מקום מרכזי בהכשרת מורים של חינוך ולדורף, שכן דרכה ובאמצעותה משתנה האדם ומתפתח. אין הכוונה שכל מורה יהיה אומן בכל תחומי האמנות, אלא כאמור, שהמורה לעתיד יעבור, באמצעות שטחי אמנות רבים ומגוונים, תהליכים עמוקים ובעלי משמעות. כך עוברים הסטודנטים הכשרה עמוקה ואינטנסיבית בציור ורישום, תנועה ומשחק, דקלום ודרמה ומוזיקה ושירה. הכשרה זו נותנת למורה גם כלים לעבודה אמנותית מלאת חיים בתחומי המקצוע השונים.

לאמנות אם כן מקום בעל משקל רב בבית ספר ולדורף. משקל זה מקבל דגש רב עוד יותר בכיתות בית הספר היסודי (א' עד ח'). בגיל זה רואה חינוך ולדורף (מתוך תפיסתו ההתפתחותית) את מירב המשמעות לפיתוח כוחות הרגש והדמיון אצל הילד. עולמו הפנימי של הילד מתעצב בתקופה זו. לכן מכוונים בבית ספר ולדורף את כל המאמצים בכיתות אלו לעבודה אמנותית. כל נושא לימודי, כל תחום דעת, כל שיעור וכל תקופת לימוד מכוונים קודם כל למישור האמנותי-אסתטי. הביטוי האמנותי בצבע ובצורה, בשירה ובמוזיקה וכך בכל ממד אמנותי אחר חשובים בחינוך ולדורף לאין ערוך יותר מיכולת הקריאה, מההישגים בחשבון או מעמידה בסטנדרטים של המערכת. באמצעות תהליכי האמנות מגיעים לבסוף גם להישגים לימודיים, אולם נפש שלא קיבלה מזון אמנותי מלא חיים ודמיון בגיל זה, לא תוכל לפצות עצמה על כך בקלות בגיל מאוחר יותר.

תהליכי הערכה

תהליכי הערכה נכונים אינם מנותקים מהתהליך החינוכי אותו הם אמורים להעריך. כמו כל מרכיב אחר בהוויה החינוכית, גם תהליכי ההערכה בחינוך ולדורף נובעים מתפיסת העולם השלמה של חינוך זה, וקשורים ליתר מרכיביו. העקרונות הבאים מנחים את תהליכי ההערכה בבית ספר ולדורף:

הגישה ההתפתחותית: גישה זו הנה הלב של בית-ספר ולדורף. הרעיון שהילד עובר במהלך ילדותו התפתחות, ושהתפתחות זו ניתנת למעקב, לימוד והבנה עובר כחוט השני בכל ההוויה החינוכית של בית-הספר. תהליכי ההערכה מקבלים גם הם מהבנת שלבי ההתפתחות של הילד את משמעותם. מכאן שבבית-הספר ולדורף מותאמים תהליכי ההערכה לגיל הילד, להתפתחותו האישית ולבשלותו במישורים השונים של הווייתו. תהליכי ההערכה עצמם עוברים במהלך צמיחת הילד התפתחות. הם משתנים ומקבלים צורה חדשה בכל כיתה וכיתה ובכל גיל וגיל.

הגישה הרב-תחומית: בית-ספר ולדורף מנסה להתייחס לתלמידיו בצורה השלמה והרחבה ביותר. בגישה החינוכית זו רואים את ישות הילד כשלמות הכוללת בתוכה צדדים וגוונים רבים ושונים. מובן שלאור גישה רב-תחומית ושלמה זו יש לתהליכי ההערכה מובן שונה לגמרי מהמקובל. אלה אינם אמורים לתת תמונה רק אודות יכולת התלמיד להפנים מידע ולעבדו שכלית כראוי. לתהליכי ההערכה בבית-ספר ולדורף מושא רחב וגמיש. הם מנסים לתת תמונה, לבחון וללוות מישורים רבים, מישורים שלעיתים הנם מאד אישיים, עמוקים ושונים מהמקובל. מישורים אלו יכולים לדוגמה להכיל: יכולות חברתיות, יכולת וכשרון בתחומי אומנות שונים, יכולת בתחומי עבודת היד בסדנאות המלאכה, יצירה חופשית בתחום זה או אחר, הצדדים המוסריים של הילד וביטויים בחברה, יוזמה וכוח פעולה בתחומים מסוימים ועוד.

לאור הגישה הנ"ל בתחום ההערכה נבנו בחינוך ולדורף כלי הערכה רבים ומתודות שונות של הערכה:

• דיאלוג מתמיד בין המורה והתלמיד. במסגרת דיאלוג זה נעשה תהליך הערכה מתמיד, שתלוי כמובן רבות בגיל התלמיד, באישיות המורה והתלמיד וכיו"ב. בגן ובכיתות בית הספר היסודי מתנהל השיח עם התלמיד יותר בעקיפין, דרך התבוננות המורה והבנתו הוא, שיח עם ההורים, התבוננות ביצירות האמנות של התלמיד, במחברותיו ועוד. בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי וכמובן בתיכון מדובר על שיח מודע ופתוח בין המחנכים לתלמידים.
• הערכה בכתב של מחברות התקופה. מחברות התקופה – מחברות בהן מסכמים התלמידים את עבודתם לאורך תקופת הלימוד, בכתיבה, ציור ורישום, ולמעשה מתעדים את תהליך הלימוד. עם סיום התקופה קורא המורה את המחברות ומעריך אותן בהתאם לקריטריונים שקבע מראש עם תחילת התקופה. כך מקבל כל תלמיד הערכה רצופה ומתמדת, מידי מספר שבועות, על עבודתו בתחומים השונים.
• שיחות עם הורים. בתדירות קבועה מתקיימות שיחות בין המחנכים לבין הורי התלמיד, בדרך כלל כפעמיים, שלוש בשנה. בשיחות אלו מנסים המבוגרים המלווים את הילד להתעמק בישותו, להבינה וליצור יחדיו את התנאים הטובים ביותר להתפתחותו. מכיתה מסוימת, סוף בית הספר היסודי או תחילת התיכון, מתקיימות שיחות אלו גם עם התלמידים עצמם.
• עבודות עיוניות. כחלק מתהליכי הלמידה נדרשים התלמידים לעשות עבודות עיוניות בהיקפים שונים, כסיכום פרקי לימוד עיקריים (תקופות לימוד) או חלקים מהם. הדגש בעבודות אלו הוא גם על הצד העיוני וגם על הצד האומנותי-אסתטי. היקפי העבודות ואיכותן עולה עם השנים כאשר השיא הוא לרוב עבודות הגמר לסיום בית הספר בסוף כיתה י"ב.
• עבודות סיכום ופרויקטים בתחומי הלימוד האומנותיים-מעשיים: בציור, פיסול, דרמה, תנועה ומחול, מוזיקה, שירה, מלאכות היד, סדנאות המלאכה וכל שילוב אפשרי בין כל אלה יוצרים התלמידים עבודות, מיצגים ופרויקטים מגוונים במהלך שנות הלמידה. עבודות אלו עומדות להערכה, מילולית ובכתב, מצד המורים ובגיל התיכון גם מצד התלמידים עצמם.
• פרויקטים משותפים. לעיתים מדובר על פרויקט אישי ולעיתים על עבודה קבוצתית של מספר תלמידים. פרויקטים אלו יכולים להיות בממד האמנותי, האקולוגי, החברתי וכדומה. לדוגמה: הצגה כפרויקט קבוצתי, עבודה משותפת בתחומי הציור או הפיסול, פרויקט מוזיקלי כגון אופרה, מחזמר או קונצרט, יצירה משותפת בתחומי הסדנאות, פרויקט אקולוגי במקומות שונים בארץ ועוד.
• תעודות אמצע וסוף שנה. תלמידי בית ספר ולדורף מקבלים תעודות בכל סוף שנה ולעיתים גם במחצית השנה. הדגש בתעודות אלה הוא על הממד ההתפתחותי של התלמיד עם התייחסות רב-תחומית ככל האפשר. חשוב להדגיש, לא מדובר על הערכה הישגית, השוואתית או מספרית, אלא על הערכת התלמיד ביחס לעצמו, להתקדמותו ולאתגרים שעומדים לפניו בתחומים השונים.

מגיל מסוים (בדרך כלל מכיתה ח' או ט') שותף התלמיד לתהליכי ההערכה וכל תהליך הערכה נעשה בדיאלוג עמו ובשיתופו.

ניהול וארגון בית ספר ולדורף

המישור החינוכי

במישור החינוכי מנסים ליצור אוירה כזו, שבה כל מורה עובד קודם כל ובעיקר מתוך אישיותו היוצרת. הוא עצמו מחליט את ההחלטות הפדגוגיות הקשורות לתחומו בכל רמות העבודה. להכרעתו ולאחריותו נתונות השאלות של תוכן השיעורים, מתודות ההוראה, זמני ותקופות הלימוד, הקשר עם התלמידים, הוריהם ועוד. כאשר אנו רוצים לטפח תלמידים עצמאיים, חופשיים ואוטונומיים יש ליצור אווירה, בה המבוגרים סביבם – מורים, מלווים, מדריכים – עובדים מתוך המרכז היוצר והעצמאי של עצמם ולא מתוך צווים, פקודות והנחיות חיצוניות. אנשים חופשיים יכולים לחנך לחופש.

את האיזון הדרוש למרחב כה חופשי של כל מורה ומורה יוצרת ההתחייבות לקיים את תוכנית הלימודים של חינוך ולדורף, התייחסות רצינית ומחייבת לתוכני הלימוד הנדרשים על-ידי משרד החינוך, ובעיקר העבודה המשותפת בין המורים לבין עצמם. עבודה משותפת זו כוללת מפגש שבועי של כל מורי בית-הספר (בדרך-כלל בן שלוש ארבע שעות) שבו נוהגים להעמיק לפי תקופות בנושאים הבאים:

• אמנות: המורים עוסקים ומתנסים בעצמם בתחומי אמנות שונים הקשורים בדרך-כלל לאותם תחומי אמנות בהם מתנסים גם התלמידים. לדוגמא: שירה, תנועה, דרמה, ציור, פיסול ועוד.
• לימוד: לימוד משותף, העמקה ביסודות חינוך ולדורף, העמקה במקורות חגי ישראל או בנושאים חינוכיים שונים על-פי הצורך. כמו כן שיחות בענייני אקטואליה ושאלות הזמן.
• התבוננות פדגוגית: התבוננות משותפת בילדים, קבוצות ילדים, כיתות שונות או בעיות חינוכיות שעל הפרק.

במפגש נוסף (של כשעתיים עד שלוש) נפגשים מחנכי הכיתות בצורה קבועה. כאן עובדים על שאלות הקשורות בתוכניות הלימודים, מתודות הוראה שונות, שאלות שונות שעולות מהעבודה בכיתה וכן עיצוב החגים ואירועי בית-הספר. בנוסף, קיימים מפגשים של פורומים מקצועיים שונים, בדרך כלל סביב תחומים או מקצועות לימוד. לדוגמא: פגישת מורי החינוך המיוחד, מורי שפות זרות, מורי האומנות, המלאכות ועוד.

המישור הארגוני

גם במישור זה יש כוונה לנהל את בית-הספר במשותף, כך שכל מורה ומורה יפעל מתוך תחושת אחריות מלאה. המרכז הארגוני של בית-הספר נוצר על-ידי קבוצת מורים, שכל אחד מחבריה רואה את עצמו כקשור לגורל בית-הספר. קבוצה זו מתפקדת כהנהלת בית-הספר, ובה דנים ומעמיקים במישורים העמוקים של כיוון והתפתחות בית-הספר, עתידו, מגמותיו והחלטות אסטרטגיות הקשורות לדרכו. השאיפה היא שההחלטות בפורום זה יילקחו בסופו של דבר תמיד בהסכמה ותמיכה של כולם (קונצנזוס).

הניהול היותר שוטף ומעשי נעשה כך, שלכל אחד מחברי קבוצת הניהול יש תחום אחריות עליו הוא מופקד – מנדט. דוגמאות לכמה מתחומי האחריות:

• קשר לגורמי חוץ – משרד החינוך, מועצה, קרנות וכו' ("מנהל ייצוגי")
• אחריות על פורום הניהול ("מנהל פנימי")
• אחריות על ישיבות מחנכים ("מנהל חינוכי")
• אחריות על הניהול הטכני ("מנהל אדמיניסטרטיבי")
• תחום החינוך המיוחד בבית-הספר
• אחריות על תחום האומנות, הסדנאות או תחומי מקצוע אחרים
• התחום הכספי/כלכלי של בית-הספר
• גיוס תרומות
• תכנון בית-הספר, גינון וחצר בית-הספר
• קשר עם ועד הורים וועדות הורים שונות

כל התפקידים בבית-הספר ניתנים לתקופת זמן מוגבלת. הכוונה היא שיהיה סבב תפקידים, והמנדטים השונים יעברו ממורה אחד למשנהו בתדירות של כמה שנים. כך יכולים המורים לחוות את התפקידים השונים של ניהול בית הספר מצדדים שונים ולחוות את השלם של אורגניזם בית הספר.

קשר ועבודה עם הורים

הורים, ידידי בית-הספר, מורים ותלמידים מפתחים צורות מגוונות של שיתופי-פעולה בקהילת בית-הספר המורחבת. לכך שייכת עבודת עמותת בית-הספר ומעגלי היוזמות, כמו גם חגי בית-הספר, קורסים, תערוכות, הרצאות וקונצרטים — בקצרה, עבודה חינוכית-קהילתית הכוללת גם את הציבור הרחב. את שיתוף-הפעולה בין הורים ובית-ספר משרתות במיוחד הפעילויות הבאות:

• ערבי הורים — ההתפתחות והמצב החינוכי של התלמידים בכיתות וגילאים שונים עולים בהם לדיון. ההתבוננות בתחומי-לימוד שונים, בתפקידם וערכם החינוכי, מסייעת להורים ליטול חלק בחיי בית-הספר. ערבי הורים אמורים להתרחש מספר פעמים במהלך שנת-לימודים, על-פי צורך.
• ביקורי הורים (ביקורי בית) ושיחות הורים — בהם עולות לדיון שאלות חינוכיות של תלמידים בודדים ושאלות אישיות של ההורים בשיחה עם מחנך הכיתה. רצוי לקיים שיחה אישית עם הורים לפחות פעמיים בשנה.
• ערבי הורים כלליים ומפגשי הורים — הרצאות ושיחות על-ידי צוות המורים ו/או הנהלת העמותה ו/או קבוצות עבודה (יוזמות הורים), בהן נידונות בעיות ושאלות כלליות של חיי בית-הספר.
• חגי בית-הספר, חגי חודש, הרצאות, קונצרטים, תערוכות וסמינרים — אירועים התורמים ליצירת והעמקת הקשר בין הורים, מורים, תלמידים והציבור הרחב. בחג חודש, למשל, מציגים הילדים את פרי עבודתם: שירים, מוזיקה, הצגות, מסכות ופעילויות לימודיות. קורסים אמנותיים ומלאכות-יד מאפשרים להורים, לידידים ולאורחים להשתלם על ידי התנסות ופעילות עצמית.

הקהילה הכיתתית מושתתת על עבודה משותפת בשיעור ועל שותפות המורה והתלמידים במימוש משימות לימודיות כלליות. שאלות הנוגעות לתקנות הבית, בטיחות, הישגים ומשמעת נפתרות בשיחות משותפות למורים, הורים ותלמידים. התלמידים, בעיקר בכיתות הגבוהות, אמורים להכיר ולהתנסות בכך שהם נושאים באחריות עבור עבודת בית-הספר בכללה — לדוגמה, ניתן להקים פורום תיכוני רב-כיתתי לדון בשאלות כלליות של התלמידים או להוציא לפועל יוזמות בית-ספריות ספציפיות.

מעורבות הורים

השותפים הישירים להוויית החיים במוסד החינוכי (גן או בית-ספר) הנם הילדים, המחנכים (גננים או מורים) וההורים. כאשר מנסים לטפח עם ובקרב הילדים איכויות שהנן מעבר להקניית ידע ואינפורמציה, עולה שאלת החיים המשותפים והקהילתיים. האיכויות העמוקות יותר, שחינוך אמיתי רוצה לבסס, ניתנות ליצירה רק בשיתוף של כל הגורמים המעורבים בחיי הילד, ז.א. בחיי קהילה. זאת ברוח האמרה "דרוש כפר שלם כדי לחנך ילד".

מתוך הכוונה ליצור סביב הילדים המתפתחים את המימד הקהילתי החסר כל-כך בימינו, מנסה חינוך ולדורף, בעבודה משותפת של ההורים, המחנכים והתלמידים, לקיים מרחב קהילתי משמעותי ורחב ככל האפשר. התהליכים הפדגוגיים במוסד החינוכי נתונים קודם כל ובעיקר להכרעת המחנכים. ההורים שילדיהם מתקבלים לגן או לבית הספר, באים עבור רוחו החינוכית המיוחדת ונדרשים לתת אמון ותמיכה באחריותם ובמקצועיותם של המחנכים בכל הקשור לניהול הפדגוגי, תוכניות הלימודים, ההערכה ומתודות ההוראה.

יחד עם זאת ההורים מעורבים בעשייה החינוכית כמה שיותר. כך נעשות פעילויות רבות עם ההורים על מנת ליצור הכרות עם חינוך ולדורף, וצורות העבודה המיוחדות במסגרתו בתחומים השונים. מתקיימות אספות הורים רבות עם המחנכים (ומורי המקצוע), בהן מנסים המחנכים להביא לפני ההורים את הרקע הרעיוני של העבודה החינוכית, את דרכי הלימוד, מתודות ההוראה, האומנויות השונות, ולעיתים אף לעבור עם ההורים את התהליכים החינוכיים שילדיהם עוברים וחווים. כמו-כן מתקיימים מפגשי הורים סביב שאלות חינוכיות רחבות יותר, המשותפות להורים ולמחנכים.

כך לדוגמא אנו מנסים לשתף את ההורים בשאלות של חיי היום-יום של הילדים ועיצוב סביבת הילד והחיים בבית. בין השאר אנו עוסקים בשאלות כגון: תרבות המסכים, ריתמוסים של חיי הבית, תזונה, מחלות והטיפול בהן, משחקים, בעיות שינה ועוד. המוסד החינוכי אינו רואה את עצמו כגורם בעל סמכות כלפי ההורים בשאלות הללו, אולם הוא בהחלט מנסה, ביחד עם ההורים, באופן של הבנה משותפת ורצון טוב, ליצור גם בבית את האווירה שתהווה בסיס להתפתחות ההרמונית והיפה ביותר לכל ילדה וילד.

תחום חשוב נוסף של מעורבות ההורים בעשייה החינוכית הוא התחום החברתי-תרבותי. ההורים מעורבים בעיצוב החגים, במסיבות הסיום של שנת הלימודים, בחלק מבתי הספר מקימים ההורים מידי שנה יריד ושותפים פעמים רבות בארגון אירועים. ההורים שותפים, ואפילו דומיננטיים, בתחום חשוב נוסף והוא התחום הכלכלי. בבתי הספר ההורים מממנים מרצונם (כתרומה) פעילויות, שיעורים ותחומים שמשרד החינוך אינו מתקצב. מדובר בעיקר בתחומי אומנות, מלאכות ופעילויות חברתיות שונות.

ניתן לתאר את העבודה המעשית של ההורים בצורה הבאה:

במישור החינוכי:

• קשר רצוף, לפחות פגישה אחת בשנה בין המחנך והורי כל ילד/ה וכמובן שיחות לפי הצורך.
• אספות הורים סביב נושאים חינוכיים שונים. רצוי לפחות פעם בשליש.
• אספות הורים של כמה גנים או כיתות ביחד אודות עניינים שונים, בעיקר ניסיון להבין ולחוות את דרכי החינוך ואת מתודות ההוראה אותם מקבלים הילדים.

במישור החברתי:

• קבוצת עבודה משותפת של הורים ומחנכים (מעגל אמון, ועד הורים).
• קבוצות הורים ליוזמות חברתיות שונות: עלון, יריד שנתי, טיולים וכד'.

במישור הכלכלי:

• ועדה כלכלית (נציגי הורים ומורים). אחראית על בניית התקציב, שמירה על מסגרתו, גיוס תרומות וכו'.
• יוזמות כלכליות שונות של ההורים.

באופנים הללו, מנסים המורים, ההורים ובשלב מסוים גם התלמידים ליצור קהילת חיים אמיתית סביב חיי בית-הספר. קהילה שתוכל לתמוך בהתפתחותו האישית של הילדים ותיתן להם את המרחב הבריא והמאוזן לצמיחה במישורים הרבים והמגוונים ביותר.

תת-נושאים בקבוצה זו

• תוכניות לימודים
• רשימת בתי ספר