סריגה, תפירה ורקמה — מיומנויות ידיים המפתחות דיוק, סבלנות והתמדה, ומחזקות לפי חינוך ולדורף גם את הבשלת החשיבה הצורנית-מתמטית.
פיתוח המיומנות הגופנית מצוי גם בשיעור מלאכת-יד, בו נוטלים חלק בנים ובנות כאחד. ההכשרה והתרגול של מוטוריקה עדינה בסריגה, רקמה, תפירה ועיצוב הם עניין חינוכי כללי שלא נקבע על-פי זהות מגדרית. התפתחות המוטוריקה העדינה מפעילה תהליכים עצביים במוח ויכולה להוות בסיס להתפתחות החשיבה מאוחר יותר. מייצרים דברים הדרושים לילד עצמו — קלמרים, תיקים לחליליות, גרביים, כובעים וכדומה.
מתרגלים תפר מוצלב ברקמת כריות, סריגה עם חמש מחטים ליצירת כפפות וגרביים, ותפירת חיות צמר — משלימים כך את מלאכת היד ה"רכה" לקראת עבודות "קשות" יותר בעץ ובחומרים נוספים.
הרכישה עוברת יותר ויותר לצד אומנותי-טכני: הקשר בין התכליתי-שימושי לאסתטי מודגש, ולמשל ניתן להתקין ולעצב נעליים בהתאם לשימוש ולאיש הנועל אותן. לומדים גם תפירה במכונה לייצור עבודות מורכבות — כותנות, חולצות, מכנסיים, ז'קטים ושמלות.
עבודת היד ממשיכה בתיכון במסגרת סדנאות המלאכה ברמת מורכבות גבוהה — ראו אמנויות יישומיות.