שיעורי רישום שונים מאוד משיעורי ציור. צורה שנרשמה היא תמיד תוצאה, משהו שהגיע למנוחה, משהו 'מת', סוף תהליך. בגילאי בית הספר היסודי ברצוננו לעורר את כוחות החיים, את היצירתיות, את הביטוי האישי ופחות את הדיוק והקפדנות. מכאן ששיעורי רישום אינם מכוונים לתוצאה, אלא בתהליך וברגשות שעולים במהלך פעילות זו. רגשות אלו קשורים אל הצורה, הם מתעוררים על ידי הצורה ומעוצבים על ידה.
אין מצפים בתחילה מהילדים לרשום אי-אלו אובייקטים חיצוניים; הם מתנסים באיכות של תנועה – רישום שעוקב אחר תנועה. סוג רישום זה (שמוביל לגיאומטריה ביד חופשית בכיתה ה') נקרא רישום-צורות בבתי-ספר ולדורף.
בשנות בית-הספר הראשונות מכוונים את הילדים לרשום צורות פשוטות וטרנספורמציות פשוטות של צורות ולהתנסות באיכויותיהן. דבר היכול לסייע לפתח יכולת פנימית חיה להבין צורות. הילדים לומדים מתוך כך להבין את המחוות הצורניות הבאות לקראתם בדברים שנוצרו בטבע כמו גם בבני אדם.
קנדינסקי, אמן מנוסה שהמשיך למרות זאת לערוך מחקרים ביחס לקו, ניסח זאת באורח הבא: "אם קו הנרשם בתמונה משתחרר מהכורח לסמל דבר ספציפי ויכול לכן לתפקד כדבר הספציפי בעצמו, אזי הקול הפנימי שלו אינו נחלש על ידי כל תפקיד משני, אז הוא יכול לפתח את מלוא כוחו."[1]
לכן, בתחילה, תכלית רישום-צורות היא לעורר בילדים את החוש לצורה. דבר החשוב במיוחד למשל כהכנה לקראת לימודי הכתיבה והקריאה. רישום-צורות מהווה בכך הכנה לטכניקות השייכות לתרבות שלנו. כמו כן, כאשר ילדים לומדים לפתח התמצאות בתנועה במרחב כמו גם על הדף, זה יכול לסייע מאוחר יותר לבעיות מרחביות שעלולות להופיע אצל אלו שהנם בעלי קשיים בתפיסת צורות והפנמתם. ילדים שואבים סיוע רב מהאפשרויות התרפויטיות הטמונות ברישום-צורות.
אפשר לגרות ולהמריץ תודעה מרחבית על ידי צורות המהוות חלק מהתנסות מרחבית, כמו סימטריה, תנועה ותנועה נגדית, חזרה, הגברה. לילדים עם חד-צדדיות קיצונית מסוימת, חשוב ללמוד להתמצא ולנוע נכון במרחב. מכל מקום, בתרבות זמננו יש כה הרבה מהבלתי-יציב והמבולבל, שרישום-צורות כנושא בית-ספרי יכול למלא תפקיד תרפויטי עבור כלל הילדים.
בתחילת לימודי הגיאומטריה בכיתה ה', רישום-צורות משנה את צורתו והופך לרישום גיאומטרי. בכיתה ו' הגיעו הילדים ל'עידן הסיבתיות', שקורא לדיוק ממשי ברישומיהם. בה בעת הם גם עוסקים בסוג חדש של רישום אמנותי, רישום בפחם. סוג זה הולם יותר לציור ותוכנו העיקרי הוא ניגודי אור-צל. בהתאם למצב הפסיכולוגי של הילדים, רישום זה מוביל באופן לוגי לגמרי להיטל והצללות. לפני שבונים אותם באופן גיאומטרי בכיתות הבוגרות, 'מרגישים צללים' ו'מחפשים צללים' באופן אמנותי לחלוטין. לאחר שלמדו התלמידים רישום פרספקטיבי בכיתה ז', שיעורי רישום בכיתה ח' מסתיימים בלימודי אור וצל בהקשר לפרספקטיבה. לימודים אלה יכולים להיות כרוכים ברישום גופים גיאומטריים המאורגנים כמו חיים דוממים, או שהילדים יכולים להעתיק הדפסי עץ או תחריטים של מסטרים מן העבר, שתרגלו גם הם נושאים אלה עבור פיתוח הטכניקות שלהם. תרגילים והמרצה מסוג זה מובילים לעבר השיעורים בתיכון.
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון