יד. שירים ודקלומים מעבודות התלמידים

שיר המשאלה

יש לי משאלה
היא קטנה וגם גדולה
שיהיה שלום בין ארצות
ושיהיה שלום בין אחים ואחיות
שנדע לאהוב כל אדם ואדם
למרות שאף אחד לא מושלם.

יש לי משאלה
היא קטנה וגם גדולה
שנחיה בשלוה ובנחת
ושילדנו יגדלו בשלום ואחווה
ושתהיה בינינו הרבה אהבה.

יש לי משאלה
היא קטנה וגם גדולה
היא שוכנת לי בלב
היא תפרח ותלבלב,
אז נקים עולם ביחד
עולם של שמחה ואהבה
ותשלוט האחווה.

(מתקופת סגנון בכיתה ז')

הפרה

הפרה, הפרה היא אוכלת ושותה
מלחכת לה חציר
ואפה רטוב תדיר,
לאיטה היא מתנהלת
והרבה שעות אוכלת.
לה קרניים, לשון, עיניים
וארבע פרסות בקצה הרגליים.
היא מעלה גירה
זיבלה חשוב לאדמה,
הפרה מייצרת חלב
ושימושו כה רב,
זנב לה ארוך –
כמו שרוך!

(מתקופת חיות בכיתה ה')

גוף האדם

אני ניצב על האדמה
זקוף ועומד איתן,
ליבי פועם בשלווה
הנני בן אדם!

רגלי בטוחות וחזקות
בוטח אני בם,
רגלי הולכות ועובדות
הן יוליכוני בעולם.

החלק האמצעי בגופי
בו נמצא הלב,
הוא החלק הרוחני שבי
וגם האוהב.

והחלק העליון, הוא ראשי
בו אני הוגה, חושב,
הנני מסתכל ומקשיב לעצמי
אך גם אל תוך הלב.

אני ניצב על פני אדמה
זקוף ועומד איתן
ליבי פועם בשלווה
הנני: בן אדם!

(מתקופת אנטומיה, כיתה ח')

שלושת העורבים

שלושה בני עורב על ראש עץ
הם ישבו.
שחורים כאשר תדמו ותשוו.
האחד הוא רגזן,
השני פטפטן,
והשלישי סתם תם.
ישבו ודיברו על יופייה של
ארצם.
על תפארת מינם
ועל כוח עולם.
הרגזן – רגז כל הזמן,
הפטפטן – פטפט כל הזמן,
והתם – ישב סתם.

אז יורדת עלמה,
יעלה צהבהבה,
ימיה מלאו, כן תישיר צעדה.
ביד האישה הייתה תולעת,
אך העורבים לא יכלו לדעת.
כל השלשה החלו להתווכח,
ולא חשבו שבא אורח,
עורב אחר, חכם יותר,
חטף את התולעת
ועף – לאן –
הם לא יכלו לדעת.

(מתקופת לשון, תרגיל בכתיבה, כיתה ז')

שיר לרבין

אני מאמינה ויש עוד מאמינים
שיש בעולם יש אלוהים.

אני מאמינה ויש עוד מאמינים
שהמתים לשמים עולים.

וגם רבין ראש הממשלה
כבר לשמים עלה ושם הוא שומר
ולאלוהים לעשות שלום עוזר.

אך אנחנו כאן
מחכים מחכים ומחכים
שתחזור אבל זה לא עוזר
אתה נשאר שם ושומר.

שלום לך רבין
שלום חבר.

(נכתב ביום השנה להרצחו, מכיתה ו')

שיר לעץ

למה להיות עץ?
אם אפשר לנוע ולהתרוצץ,
ללכת, לעמוד,
ולרוץ עוד ועוד.
כך אמר העץ,
עקר שורשיו ויצא,
זז והתנועע כמו שרצה,
רץ והשתולל
עד רדת הליל.

( מלימודי הצומח, כיתה ה' )

שיר מולדת

במעלה ההר עם תרמיל ומקל
יצאנו אנו לטייל,
טפסנו על הרי אילת הגבוהים,
מנוף שומם וקרח
צפינו על בקעת הירח,
משם מובן מאליו
ראינו את הרי מואב.
פתאום נגלה אלינו עמק הערבה
שומם, צנוע ומלא ענווה.

(מתקופת מולדת, כיתה ד')

שירו של פריס להלנה

הו הלנה, היפה בנשים
כל הגברים בך מתאהבים,
הו הלנה היפה מכולם
את היפה בכל העולם,
הו הלנה, ליבי הוא לך
אבוא לארצך ואקח אז אותך,
הו הלנה, הבטיחי לי אותך
אז לך לא אכפת אם אחטוף אותך ?!

(משיעורי היסטוריה, כיתה ה')

תקווה ויאוש

תקוות הגבירה לשוב אהובה –
מול יאוש האומלל המחכה לגורל,
אכזריות הלוחם המכה באויביו –
מול עדינות ורגישות משורר מאוהב,
התלהבות של תלמיד היוצא משיעור –
מול אדישות המורה בפיו הפעור.

(תרגיל כתיבה, תקופת סגנון, כיתה ח')

האינסוף…

האינסוף,
ערפל לא-נמוג
לבן כשלג.
האינסוף,
ים בלי-חוף
דמעות של מלח.
האינסוף,
שדה חיטה צהוב
הנע ברוח.

(מתקופת סגנון, עבודה על דימויים, כיתה ח')

תקווה וייאוש

ילד ישב מתחת עץ האגס,
היה מיואש עד כלות.
את דמעותיו שפך ושפך,
לא חדל הוא לבכות.

התקרבה ילדה בשמלה לבנה
לבנה כפרחי הלילך,
את דמעותיו הגדולות מחתה
והייאוש מלבו פרח.

(תקופת סגנון, מכיתה ז')

סיכום תקופה

אם תקופה זו, נדמית לשושן, שושן זה
שונה הוא מידידיו השושנים.
שושן זה מלא היה בשמחה, ויופי. אולם פריחתו
מהירה הייתה ונגמרה טרם עת.
מזיו השושן נהניתי רבות, ולו ירבו כמוהו
בשנים הבאות!

(סיכום תקופת לשון וסגנון, מכיתה ח')

שיר העונות

קיץ:

הקיץ היה חם
ברקיע השמש להטה
הלכנו יחדיו אל הים
מערבולת אותנו סחפה –
צללנו למעמקי העולם.

סתיו:

זהו סיפור על סתיו
עם תחילת השלכת,
בכרם מבשיל הענב
אותך ראיתי הולכת –
לבנה וזקופה כחצב.

חורף:

בחורף ירד הגשם
תיפול על העץ תרדמה,
דומם יקפא הפלג
דובים יכנסו למערה –
אפלה ושחור בחלד.

(מתוך לימודי לשון – הזמנים, מכיתה ו')

שירי טוקה

את ימי חיי
למה אוכל להמשיל?
לספינה אחת
המפליגה עם שחר
מבלי להותיר עקבות.

******

דומה אהבתי לבאר עמוקה,
שואבת בת הכפר ממימי הבאר,
דולה ושואבת
ואין הבאר חדלה מימיה.

 (שירים יפניים, מתקופת גיאוגרפיה, כיתה ח')

האביב

באביב הכל פורח
וסביב מאד שמח,
בגן העץ צומח
מעליו השיר קולח.

שמש במרום זורחת
את קרניה היא שולחת
ונורית קטנה פורחת –
זו תהיה שנה מוצלחת.

על גבעות ועל הרים
כבר פורחים אלפי פרחים,
הפרחים קוראים אלי:
מתי, מתי תבוא אלי?

(מתקופת טבע, כיתה ד')

האביב

האביב בא, הגיע
נצא לשדות ונריע,
השמש ברום הרקיע
עוד מעט הקיץ יגיע.

בפרחים שדות צבועים
הילדים באים, קוטפים,
את הארץ מקשטים
בזרי אביב גדולים.

פורחים כבר סביון ועירית,
חרצית, נורית וכלנית,
מלאים בשמחה חרישית
הם נותנים הרגשה אביבית.

 (תקופת טבע, מכיתה ה')