מאמר זה מציע תפיסה כללית לבניית ישיבות צוות. במונח צוות אפשר להכליל מחלקה, ענף גם כל העובדים של ארגון לא גדול , למשל עד 60-70 משתתפים.
הדוגמא וההשראה מתבססות על ישיבת צוות של בי"ס ולדורף, כלומר הקולגיום, אולם אפשר להשתמש ברעיונות אלה, לדעתי, לכל ישיבת צוות בכל ארגון.
בשנת 2006 השתתפתי בכנס קוליסקו בשוודיה שעסק בחינוך ולדורף. בכנס זה היתה סדנה שנמשכה כל השבוע ועסקה בקולגיום. נכחו כ 40 משתתפים מבתי ספר ולדורף בכל העולם. הסדנה הועברה על ידי כריסטוף ויכרט [1]
מאמר זה מבוסס על פירות אותה סדנה והנסיון שלי בבתי ספר ולדורף שונים בישראל מאז.
הקולגיום הוא המפגש השבועי של כל צוות בית הספר, מורים, תרפיסטים ומנהלנים. השאיפה היא כי מפגש זה ייתן חיות ורעננות לכל המשתתפים. לא תמיד עומדים בדרישה זו ולפעמים חברי צוות מתלוננים על מפגשים מתישים או משעממים ולעיתים "מצביעים ברגליים" ונעדרים מישיבות אלה.
נקודת המוצא במאמר היא אמירה של רודולף שטיינר שמפגש הקולגיום הוא הלב של בית הספר.
"הלב של בית הספר, בהתייחסות לצד הארגוני שלו, הוא פגישת צוות המורים…הפגישות האלה יהפכו את בית הספר לאורגניזם באותו אופן שהגוף האנושי הוא אורגניזם באמצעות הלב שלו."[2]
תמונה זו , מפגש שבועי של מורים כ "לב" אינה מובנת מאליה .אז למה התכוון שטיינר ? מדוע בחר דווקא בתמונת הלב?
פעולת הלב בגוף
הלב הוא איבר בגוף, גודלו כאגרוף. מחזור הדם בגוף מכיל, בקווים מאד כלליים את השלבים הבאים:
- דם עני בחמצן מגיע מכל הגוף לתוך הלב
- דם עני בחמצן עובר עיבוד, מקבל דחיפה, מתוך הלב יוצא לכיוון הריאות
- דם עני בחמצן מגיע לריאות, "פוגש את העולם" חוזר עשיר בחמצן לכיוון הלב
- דם עשיר בחמצן מגיע מהראות ללב, עובר עיבוד, יוצא לכל הגוף
בתיאור מבנה ישיבת צוות יש התייחסות לארבעת השלבים, לארבע איכויות מיוחדות של הלב. לגבי הקולגיום: הכוונה היא כי בכל מפגש צוות יתקיימו ארבעת החלקים האלה. כמו כן הרעיון שאני מציע הוא שלכל חלק יהיה אדם מתוך הצוות האחראי עליו לכל אורך השנה.
תכונה ראשונה: החישה
תכונה זו מקשורה לדם העני בחמצן המגיע מכל נקודה בגוף אל הלב. בכל פעימה מגיע אל הלב דם מכל נקודה, מקצה האצבע הקטנה ברגל. בכל מגיע אל הלב דם מכל הגוף וכך הוא "חש" מה קורה בגוף.
הלב בראייה האנתרופוסופית הוא לא משאבה (ראה מאמר[3]), אלא הלב הוא איבר של חישה. הלב הוא המקום שבו נוצר הקשר החי בין פריפריה ומרכז.
בישיבת הצוות בחלק זה תהיה "חישה" של בית הספר: מה המצב בבית הספר. אפשר לפרש בדרכים שונות את החישה. לדוגמא: כל מורה מספר מה קרה אצלו בכתה, או כל מורה מספר מה השתנה השבוע (יותר מקרי אלימות בהפסקות). אפשר לעשות מה שנקרא "שיתוף" בה כל אחד מספר מה שהוא בוחר על עצמו. יש מקומות שעושים זו במעגל, בסבב. ההמלצה שלי היא לעשות חלק זה בקבוצות קטנות, זוגות עד ארבעה, שבה כל אחד מדבר פרק זמן משמעותי, קולגה שלו מקשיבה באמפטיה לו בתשומת לב וגם מגיבה לו. דיאלוג כזה יכול להיות משמעותי מאד לכל חבר צוות.
לדעתי אין צורך לחזור למעגל הרחב ולספר מה היה "כדי שכולם ישמעו וידעו". איכות החישה התממשה גם בקבוצות הקטנות.
תכונה שנייה: שליחות
חלק זה מתייחס לפעולה שמוציאה דם מהלב לכיוון הריאות כדי להתרענן ולקבל חמצן. חלק זה מתייחס לחזון של בית הספר: מי אנחנו? מה החזון שלנו? מה עלינו לעשות? מה המשימה שלנו? מה השליחות שלנו?
הכוונה היא כי בכל ישיבה, כל שבוע , יהיה פרק זמן שיוקדש לשאלות אלה. הכוונה היא לא לפתח כל שבוע את השאלה הגדולה "מי אנחנו" אלא לבחור נושא רלוונטי מסוים, לרענן את השליחות וגם לתת לה כיוון.
במקרה של בית הספר זו יכולה להיות שאלה פדגוגית, למשל הוראת מקצוע מסוים איך ומתי נכון ללמד אותו, אפשר לדון במנדט מסוים, למשל גיוס כח אדם, איזה מן מורים היינו רוצים, אילו מורים בעלי אילו איכויות נכון לבית הספר לגייס עכשיו, אפשר לדון בהיבטים של מבנה ארגוני, האם נכון להקים גוף חדש וכולי. בכל מקרה אין כוונה כאן להחלטות אלא לשיחה. בשיחות אלה מגיעה לידי ביטוי "רוח הקולגיום" אשר נותנת השראה לגופים שמקבלים החלטות. בשיחות אלה מגיע הקול האינדיבידואלי של כל מורה, ובאורח פלא גם נוצרת זהות משותפת של ישות בית הספר. במוסדות רבים הארגון דיונים בנושא "החזון" נעשים בהנהלה או מועצת מנהלים. הדגש כאן הוא כי כל שבוע?, כל המורים, יהיו שותפים בשיח על שליחות הארגון.
הדגש כאן הוא על מה מאחד ומייחד את הארגון. במקרה של בית ספר ולדורף, מה הופך אותנו לבית ספר ולדורף , או איך חינוך ולדורף מתממש דרך בית הספר שלנו.
דגש נוסף, להימנע מכך שיש משהו בבית הספר שנעשה "כי ככה צריך", או "כי שטיינר אמר". כל פעילות צריכה להתרענן מחדש, החל מ "למה יש פינת עונות בגן" ועד… "למה ואיך יש תרפיות בבית ספרנו"
תכונה שלישית: ניהול היום יום תוך מפגש עם העולם
תכונה זו מתייחסת לדם רווי חמצן שמגיע מהעולם לריאות ומשם ללב, "חוויית עולם" שמגיעה מהריאות לגוף. בכל רגע מקבל הגוף אויר מהעולם בנשימה , כל הגוף נמצא בכל רגע "בדיאלוג" עם העולם. אין חיים ללא נשימה והדיאלוג עם העולם חיוני לקיום שלי. מבחינת הארגון המסר הוא עיסוק שבועי בקשר "ארגון-עולם".
במקרה של בית ספר ולדורף ההמלצה שלי היא לעסוק מדי שבוע בהיבט אחר שקשור בבית הספר ובמה שקורה מחוצה לו. למשל: הקשר עם בית ספר ולדורף שכן, הקשר עם בתי ספר נוספים, שאינם ולדורף , בעיר שבה בית הספר נמצא, הקשר עם הרשויות, הקשר עם העיריה ומשרד החינוך, התרחשות הקשורה ברמה הארצית בתחום החינוך, למשל משמעות המעבר בממלכתיות, איך משפיע עלינו במובן העמוק.
חלק זה אינו "עדכונים" של ההנהלה לגבי חוזר מנכל או ביקור של המפקחת, אלא עיסוק עמוק בשאלות "אני-עולם". מניסיוני חלק זה לרוב בלא נוכח בישיבות הצוות בבתי ספר ולדורף.
תכונה רביעית: לימוד בלתי פוסק
חלק זה של המפגש מתייחס לדם החדש, עשיר בחמצן, שמוזרם לכל מקום בגוף. השאיפה היא כי כל מורה שמגיע למפגש בקולגיום יוצא מהפגישה מתחדש ורענן. הדרך המומלצת לממש רעיון זה הוא בלימוד משותף. בית הספר הוא ארגון לומד learning organization)) . בכל מפגש נלמד משהו ביחד. גם כאן יש אדם או צוות שאחרים על כך שבכל מפגש יהיה לימוד שקשור בתחום של הארגון. בבתי ספר ולדורף בכל העולם מקובל ללמוד ביחד את 14 ההרצאות הנקראות "ידע האדם". אפשר ללמוד הרצאות אלה, הרצאות אחרות של שטיינר הוא כל פרק לימודי אחר שקשור בחינוך.
מה שייתן את איכות ההתחדשות והרעננות היא לא רק התוכן אלא הצורה. גם כאן מומלץ ללמוד בצורות שונות בקבוצות קטנות, באופן שייתן לכל המשתתפים ביטוי מתאים. בבתי בפר ולדורף ותיקים וגדולים יכולים להיות במפגש השבועי מעל 50-60 חברים, עם פערים עצומים בידע ובניסיון. על הצוות שאחראי על פרק הלימוד יש אתגר כיצד לשמע על חלק זה חי ופועם עבור כל הכמות והמגוון של חברים אלה.
מבנה ישיבה
כאמור יש כאן הצעה לארבעה חלקים של ישיבה שבועית. נכון בעיניי שחלקים אלה יתממשו בכל ישיבה. חלק נוסף שיכול להשתלב בחלקים האחרים הוא פעילות אומנותית. חשוב לדעתי שעל כל חלק יהיה אדם או צוות שאחראים. בנוסף יש אדם שאחראי על הקולגיום כולו. בראיית המנדטים נכון שבתחילתה שנה, ואולי גם באמצע השנה ובסופה מרכז הקולגיום יעצור לרגע את התהליך ויאפשר למשתתפי המפגש השבועי להגיב על מפגשי הקולגיום ? לאפשר לו לבצע תיקונים ודיוקים במהלך השנה.
הצעות נוספות: לצמצם ב"עדכונים". הסיטואציה בה אדם אחד (מנהל?) מקריא רשימה ארוכה של עדכונים והודעות לרוב אינה אפקטיבית והיא "מורידה" את איכות הקולגיום. אפשר לשלח את העדכונים במייל.
המלצתי היא ליצור לקולגיום כולו זמן קבוע וגם לכל אחד מהחלקים יש זמן קבוע. חשוב שכולם יהיו מודעים לריתמוס המפגש וישמרו עליו. כמו הלב שבצורה מופלאה פועל במרץ ובקפדנות ומבצע פעולות מורכבות כל כך, גם המפגש השבועי נדרש לעבור מ "חישה" ל "לימוד" וכולי בפרק זמן קצר.
לגבי סדר המפגש כל רכז מפגש ימצא את הסדר הנכון.
לסיכום, המפגש השבועי הוא הזדמנות לממש איכויות חשובות, פיתוח אחריות ומנהיגות בל אחד מחברי הצוות, עיסוק המהות וחיבור כל הצוות לחזון ולארגון.
הדגשה של הרלוונטיות לישיבות צוות בארגונים אחרים.
תודה לעינת ארוך על העריכה.
ארגון ASD
מקור השראה נוסף הוא ארגון בשם ASD[4] . לארגון זה יש "קבוצה מנחה" (Facilitating Group) אשר מובילה את הפעילות. בקבוצה ארבעה חברים. הקבוצה דואגת לפעילויות השונות, מאפשרת אותן ומסייעת לקיומן. הקבוצה משמשת כ"לב של הארגון". הקבוצה דואגת לערנות ומודעות של כל החברים. בכל שנה חבר אחד מצטרף לקבוצה וחבר אחר עוזב. הקבוצה דואגת להחלפת החברים, בתהליך בו היא מקבלת המלצות ודעות מכל חברי הארגון לגבי החבר הבא. יש גם כללים מנחים לבחירה כמו איזון גאוגרפי לקבוצה ויחס של גברים-נשים.
[1] ראש הסקציה לחינוך, או מרכז תחום ולדורף בעולם.
[2] תרגום חופשי מאנגלית, מתוך הרצאה באוקספורד 23.8.1922
[3] מאמר: http://www.rsarchive.org/RelArtic/Marinelli/
[4] הרחבה על המבנה של ASD בנספח.
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון