מרגע לידתו ועד גיל שנתיים, שלוש רוכש הילד את האיכויות האנושיות העיקריות של האדם: תנועות בסיסיות של הגוף והגפיים, הזדקפות, הליכה וריצה, דיבור בסיסי ויכולת חשיבה מסוימת. מכאן ועד לגיל בית הספר עומד לפני הילד זמן משמעותי של אימון ושכלול של יכולותיו אלו ותוך כדי כך הכרת העולם אליו נולד ורכישת הכלים הראשוניים להתמצאות חברתית. בשלב התפתחותי זה הילד עדיין מכוון בראש וראשונה אל עבר ההתפתחות הגופנית-פיזית במובנה הרחב ביותר. האדם יוצר בשנים אלו מעין בסיס ותשתית גופנית לכל חייו בהמשך, מכאן המשמעות העצומה של שנים אלו בהתפתחותו.
מה שבגיל מאוחר יותר, ובודאי בבגרות יהיה אך ורק רושם נפשי או רוחני, הנו בגיל זה עדיין רושם גופני-פיזי. הרשמים השונים: רשמי החושים החיצוניים, ההתרשמויות הנפשיות שסובבות את הילד, המחשבות והרעיונות שהאנשים סביבו חושבים, כל אלה ועוד נטבעים עמוק בגופניותו ומשאירים שם את חותמם. הילד אינו חותם סביבתו בלבד, אולם זהו הגיל בו סביבתו הופכת להיות, לטוב ולרע, לחלק מישותו, לחלק מגופניותו.
כיוון שמכלול ישותו של הילד בשנים הראשונות לחייו מכוון לצמיחה, גדילה, טיפוח של הגוף וכל הקשור בכך, נבנות ומתפתחות שאר האיכויות האנושיות מתוך קשרן לגופניות. היכולות הקוגניטיביות וכוחות הרגש והמוסר עדיין קשורים לגמרי לגופניות, נשענים עליה ונבנים מתוכה. ככל שהגוף, התנועה, חווית המרחב והחושים יתפתחו בצורה ההרמונית והשלמה ביותר, כך יתפתחו אחר-כך שאר היכולות וכושרי האדם לצורתם היפה ביותר.
הערוץ העיקרי לתפיסת העולם ולהפנמתו בגיל זה נעשה בעיקר על ידי חיקוי. החיקוי נובע מכך שישותו של הילד בשלב זה עדיין מאוחדת עם העולם שסביבה. אנו כמבוגרים מבדילים עצמנו מהעולם, מנותקים ממנו במידה רבה ולכן גם עצמאיים וחופשיים יותר ביחסינו אליו. לא כך הילד הרך. הוא נמצא במובן מסוים לא פחות "בחוץ" מאשר "בפנים". הוא אחד עם האנשים סביבו, עם הטבע, עם המתרחש בבית וכיו"ב. תהליך הניתוק מכל אלה ארוך וממושך, קשור לבניית עצמאותו הפנימית ויתרחש בכמה שלבים במועד מאוחר יותר. הילד בגיל זה לא יכול שלא לחקות את סביבתו, שכן הוא כאמור פשוט מאוחד איתה.
דיבורים, מחשבות, הסברים וכל תהליך של למידה וחינוך שנעשה בגיל זה בצורה שכלתנית ורציונאלית אינו מדבר כלל אל הילד, עובר במקרה הטוב לידו או מעליו ומונע, במקרה הפחות טוב את התפתחותם של הכוחות שעל הילד לפתח. השכלתנות "מקררת" את כוחות הילד, עוצרת את כוחות החיים והתנועה ופועלת נגד כוחותיו הטבעיים. כוחות טבעיים אלו הם כוחות של חיים, תנועה, פעילות, חום וסימפטיה והתמזגות עם כל המתרחש סביב.
על מנת לעבוד עם כוחות אלה עלינו ליצור סביב הילד ועמו אווירה של פעילות, תנועה, משחק מלא דמיון והוויה יצירתית וזורמת. העשייה ולא הדיבורים עומדת במרכז. על הילד לחוות ולראות סביבו מציאות של עבודה, עשייה ופעילות, כך שיוכל לחקות באופן חיצוני ופנימי פעילות זו. מכאן שהאווירה בגן ובבית ההורים צריכה לעמוד בסימן של פעילות ועשייה. מה שהילד צריך "ללמוד" בגיל זה אינו ידע מופשט על העולם, ובודאי שלא דברים שיכינו אותו לבית הספר, אלא את הצד הפעיל, הזורם, החי והמתהווה של העולם סביבו.
לכן מתרכז המאמץ בחינוך ולדורף בתקופה זו בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד, וזאת במובן הרחב ביותר: חוויות החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחוויה הגופנית. אלה, זוכים להתייחסות הרצינית, העקבית והממושכת ביותר. בגן העובד ברוח חינוך ולדורף שמים את הדגש קודם כל על חינוך זה של צדדיו הגופניים-פיזיים של הילד. במשחק, בשיר, באומנויות השונות, ביצירה ובחיקוי, בחוויות חושים מגוונות מנסים לחזק ולעודד איכויות אלה. הילדים קודם כל עושים. בחיקוי ומשחק של עבודות האדם נבנה בצורה היפה וההרמונית ביותר מערך גופו ונפשו של הילד הרך.
מהדברים האמורים לעיל מובן שהדבר המזיק ביותר להתפתחותו של הילד בגיל זה הנם אותם דברים, אותן איכויות שמביאים אותו באורח פנימי וחיצוני לידי עצירה, לידי פסיביות פנימית, ל"קירור" של כוחותיו הפנימיים. אלו הם, בראש ובראשונה, מכשירי המדייה השונים והמשחקים האלקטרוניים לסוגיהם, שמהותם הפנימית היא שהם פועלים, יוצרים ועושים ואילו הילד יושב ואינו עושה דבר. כך מתדלדלים כוחותיו הפנימיים , חושיו נעשים חד צדדיים ויכולת החיקוי המופלאה והטבעית בה ניחן אינה מקבלת עידוד ומתנוונת.
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון