זמרה יומית וניגון בכלי פנטטוני מלווים את הגן והיסודי הצעיר, ומתפתחים בהדרגה לתזמורת, מקהלה ולימוד תיאוריה — המוזיקה נוכחת כמעט בכל יום לימודים.
אפשר לדבר על הצבעוניות הפנימית של הצלילים: חשוב שהילד יחווה, יאזין, ישיר וינגן באווירה נפשית מתאימה, באמצעות מוזיקה באווירת הקווינטט. נגינה בחליליות, בנבל לילדים או בלירות נעשית עם כל הכיתה, תחילה ביחס לשירים הנלמדים וללא תווים. "דקדוק" ראשון ביסוד המוזיקלי (תווים) מתחיל במהלך כיתה ג'.
עובדים על "הדקדוק המוזיקלי": בהקשר לשיעור החשבון, בו מתרגלים חישוב בשברים בכיתה ד', מתחילים לצרף ערכי-זמן ללימוד סימני התווים. יחסי סולמות-הצלילים המשניים לסולם הראשי מובילים לעיבוד פרקטי של הקדנצה. בכיתה ו' מתורגל ההבדל בין מז'ור ומינור, ומתפתח מתוך השירה החד-קולית הקנון הרב-קולי עד לפוליפוניה פשוטה.
הנגינה והזמרה עומדות כשוות ערך להאזנה, מתוך הדגש על ההדדיות. המוזיקה — בדומה לאוריתמיה — מעניקה בתקופה זו סיוע חברתי ותרפויטי, ומסייעת לגאול את הנער מהבדידות שהוא מתחיל לחוות. התלמידים מכירים מלחינים וסגנונות מוזיקליים שונים, ומפתחים הבנה להלחנה.
תוכנית הלימודים בתיכון כוללת אימון והכשרה מתמשכים במוזיקה — שירה, נגינה, ולעיתים פרויקטים מוזיקליים שנתיים משותפים לכיתה כולה.