לצד ספרות עולמית, בית הספר הישראלי משלב מקורות יהודיים — תנ"ך, אגדה ומדרש — כחומר סיפורי המלווה את שכבות הגיל, בהתאמה לרוח הפדגוגיה הוולדורפית ולזהות התרבותית המקומית.
הסיפורת תופסת מקום נרחב: סיפורים מגוונים המסופרים בצורה חיה וחופשית על-ידי המורה, בהתאמה למקום ההתפתחותי של הכיתה. בכיתה א' מספרים אגדות ומעשיות עם מגוון מוסרים, המביאות את שלמות היחס בין אדם, חיה וטבע. בכיתה ב' עוסקים בעיקר בסיפורי חיות, משלים וסיפורי צדיקים. בכיתה ג' חווה הילד בסיפורי הבריאה (בראשית) ושאר סיפורי התורה את אחריות האדם ביחס לאדמה ולאלוהים — סיפורים אלו יוצרים חיבור מהותי למורשת ולמסורת של העם היהודי.
עולם התורה מובא לילדים בצורה סיפורית וחווייתית ככל האפשר, מפי המורה. בכיתות א'-ב' תוכן הסיפורים עדיין אינו שיטתי ועוקב אחר מסכת החגים או פרשות השבוע; בכיתה ג' מקובל לספר ולהעמיק, בדרכים אמנותיות מגוונות, בחמשת חומשי התורה.
בסוף כיתה ג' או בתחילת כיתה ד' נהוג לקיים טקס קבלת ספרי תורה, ומרגע זה מתחילים הילדים לקרוא בספרם — אך הסיפור בעל-פה עדיין המדיום העיקרי. תוכן הסיפורים מתחיל בכיתה ד' עם ספרי יהושע ושופטים, וממשיך בכיתות ה'-ו' עם סיפורי שאול, דוד ושלמה (שמואל א', ב'). לצד זאת, נושאי הסיפורת לשנים אלו לקוחים ממיתולוגיות עמים שונות ומנושאים היסטוריים — עדיין כסיפור חופשי ומלא חיים.
בתחום התנ"ך ממשיכים עם תקופת המלכים, פירוק הממלכה ליהודה וישראל, אליהו ואלישע, ועד חורבן הבית וגלות בבל (מלכים א', ב') — נרטיב של מאבק, ירידה ומשבר המתאים למצב ההתפתחותי של ראשית ההתבגרות. במקביל אפשר להעמיק לראשונה בספרות הנבואה והשירה בתנ"ך.
לימוד עיוני של תנ"ך וספרות ממשיך כחלק מהתוכנית הרחבה של בית הספר התיכון, לצד היסטוריה, לשון ותחומי דעת משולבים אחרים.