הוראת השפה מתחילה מהמסופר והמדובר — סיפורים, שירים ודקלומים — ורק בהמשך עוברת אל הקריאה והכתיבה הפורמלית, מתוך אמונה שהחוויה החיה קודמת להפשטה.
השיעור מכוון תחילה לתפיסת היסוד האיכותי של צלילי השפה — חריזה וריתמוס — כמו גם לצורה, משמעות ותוכן האותיות. לאחר תרגול של שמיעה, דקלום וחוויית השפה המדוברת, נלמדות צורות אותיות הדפוס מתוך תמונות של אלמנטים חיצוניים (למשל ב' מתוך תמונת בית, ג' מתוך ציור גמל) — כל מורה יוצרת בעצמה את ההקשרים המתאימים לכיתתה, ואינן מוכתבות מראש. התהליך איטי ומכוון לעורר רגש וחוויה, לא הישג.
בכיתה ב' מצטרפות לאותיות הדפוס אותיות הכתב הקטנות, כך שבסוף השנה ניתן לעבור לכתב-יד. רק מכיתה ב' משתמשים בטקסטים או במקראה — לפני כן קוראים בבית הספר רק את מה שנכתב באופן עצמי במחברת התקופה. מכיתה א' מעודדים כתיבה עצמאית וחופשית, ובכיתה ג' ניתן להתחיל בדקדוק ראשוני: שלושה סוגי משפטים (היגד, שאלה, תחושה) ושלושה סוגי מילים (שם, תואר, פועל).
מתחילים לחלק את מרחב השפה לזמנים ולתחביר: זמנים, שורש, בניינים, הבחנה בין דיבור ישיר לעקיף ובין פעיל לסביל. מתרגלים חיבור מכתבים, סיפורים, דקלומים ושירים כיצירה עצמית של התלמידים בתחום השפה.
ממשיכים לעבוד על חוקי הלשון, כלליה ותחילת תורת התחביר, לצד כתיבה והבעה בעל-פה בסגנונות שונים: כיצד ניתן לכתוב או לומר את אותו תוכן באופנים שונים? מעמיקים בטקסטים ספרותיים מסוגות שונות — פרוזה, ליריקה, בלדה — עם דגש על דקלום יצירות נבחרות, בקבוצה וביחיד.
בתיכון ממשיך לימוד השפה כחלק מהלימוד העיוני הרחב, לצד ספרות, לשון ותרגילי הבעה מתקדמים, במסגרת תקופות הלימוד השונות.