כיצד ערך הפליאה בא לידי ביטוי בחינוך ולדורף בבית ספר יסודי? | יעל גלמונד מנדל

"מדוע מבקשת נפש האדם אחר הכרת העולמות העליונים?
מכיוון שכל מבט החדור ברגש פליאה אל עולם החושים,
נהיה לשאלה רוויית כמיהה אודות הוויית הרוח."
– רודולף שטיינר, מדיטציות ואמרות התבוננות

עבודה זו תבחן כיצד ערך הפליאה בא לידי ביטוי בחינוך ולדורף בבית הספר היסודי, תוך התמקדות בעקרונות הפדגוגיים, בתהליכי הלמידה ובמקומם של רגשות רליגיוזיים בחינוך. העבודה תתפרס על פני ארבעה פרקים: בפרק הראשון אסקור את היסודות הפדגוגיים של חינוך ולדורף ועקרונותיו המרכזיים. הפרק השני יעמיק במשמעות הפליאה ותפקידה בתהליך הלמידה. הפרק השלישי יעסוק ברגשות רליגיוזיים בחינוך ולדורף על פי שטיינר- פליאה, יראת כבוד והכרת תודה. הפרק הרביעי יציג דרכים מעשיות לפיתוח ויישום ערכים אלו במסגרות חינוך ולדורף.
בעולם החינוך כיום, מתחדדת ההבנה כי חינוך אינו רק העברת ידע אלא גם טיפוח תכונות אנושיות בסיסיות כמו סקרנות, יצירתיות ותחושת פליאה. ישנו צורך בחינוך המטפח עומק רגשי ורוחני. מתוך כך, מתחדדת חשיבותו של ערך הפליאה- אותה תחושת השתאות והתפעמות מול העולם, המניעה אתנו לשאול שאלות, לחקור, ולחוות את המציאות באופן חי, ראשוני ומשמעותי. הפליאה נתפסת כמרכיב חיוני בלמידה משמעותית וככוח מניע בהתפתחות אישית ובהעמקת הקשר בין הילד לעולם.
אחת מהגישות החינוכיות הבולטות המדגישות את ערך הפליאה היא חינוך ולדורף. גישה זו, שהתפתחה בתחילת המאה ה-20 על ידי רודולף שטיינר, רואה בילד ישות הוליסטית. בבתי ספר ולדורף, מושם דגש רב על יצירת חוויית למידה עשירה, חיה ומעוררת השראה. חינוך ולדורף הינה תפיסת עולם שלמה, הרואה בפליאה לא רק כלי לימודי, אלא מצב תודעתי שיש לטפחו ולשמרו לכל אורך הילדות. הפליאה, יחד עם רגשות כמו יראת כבוד והכרת תודה, מהווה תשתית לחינוך מוסרי, רגשי ואסתטי עמוק.