תנ" ך – מבוא

ללימוד התנ"ך משמעות גדולה ביותר. סיפורי התנ"ך יכולים לחבר את הילדים למקורות העמוקים של תרבותם, דתם ורוח העם אליהם הם שייכים. חיבור זה חשוב ביותר משום שהוא יוצר הרגשה של שייכות, קשר וחיבור לאיכויות רחבות וגבוהות יותר. עבור ילדים בכל גיל יש בחיבור משמעותי עם המסורת והתרבות איכות פנימית בעלת איכויות של בנייה וטיפוח של הנפש במישורים עמוקים. חופש ושחרור בגיל מבוגר קשורים לטיפוח מעין זה של המסורת בגיל הצעיר.

דווקא בתקופה בה ילדים רבים חיים בתרבות ובהוויה בה התנתקו הקשרים המשפחתיים והקהילתיים, בה החגים ואירועי מעגל השנה איבדו את משמעותם, בה האווירה היא חומרנית וחסרת קשר לרוח, יש משמעות רבה לטיפוח קשר עם המקורות והמסורת.

בחינוך ולדורף שמים לכן דגש רב על הקשר והחיבור למסורת. יחד עם זה יש לטפח את הקשר לסיפורי ותכני התנ"ך בהתאם להתפתחות הילדים, כך שבכל גיל הם ירגישו את הרלוונטיות ואת הקשר של תכנים אלו לחייהם, לרגשותיהם ולתחומי העניין שלהם.

גם בתחום זה, כמו בשאר תחומי הלימוד, אין מדובר רק בלימוד של תכנים ועובדות, אלא בתחום שיכול, אם הוא נלמד נכון ובהתאם לילדים עמם עובדים, לטפח את נפש הילד, לחזק אותה וללוות את ההתבגרות והצמיחה הפנימית והגופנית.

חינוך ולדורף התחיל באירופה, בתרבות הנוצרית ולכן שילבה תוכנית הלימודים בין התנ"ך (או בלשונם "הברית הישנה") לבין הברית החדשה והמסורות הקשורות אליה (בלשונם "הברית החדשה"). יחד עם זה שטיינר המליץ להתייחס לסיפורי התנ"ך ואף ללמדם בצורה מסודרת בכיתה ג' ובמסגרת שיעורי הדת. לכן מלמדים בכל בתי ספר ולדורף בעולם את סיפורי התנ"ך בבית הספר היסודי בדרך זו או אחרת, בדרך-כלל בכיתה ג' או ד'. בארץ נלמד תחום זה לכל אורך שנות הגן ובית הספר, מתוך התייחסות הן במישור המתודי והן במישור של תוכן להתפתחות הילד.