מקומה של האסתטיקה בחינוך ולדורף | אורי גלעדי

מגישה: אורי גלעדי
מנחה: דר' גלעד גולדשמידט

מתוך המבוא לעבודה:

'עלינו להדגיש שוב ושוב, שתפיסת העולם האנתרופוסופית מטפחת תודעה – שבין תחומי האמנות, הדת והמדע – שוררים יחסי שיתוף והשלמה. בעת העתיקה של האבולוציה, היו שלושת הכוחות האלה בלתי נפרדים, הם התקיימו באיחוד'

(שטיינר, האומנויות ושליחותן עמ' 91)

המונח schole המציין בית ספר ביוונית, בגלגוליו הקודמים בלטינית ובשפות אחרות נגזר מהמונח המציין פנאי. משמעות המילה פנאי ביוונית איננה מצביעה על זמן חופשי, אלא על זמן בו האדם עוסק בפעילות ובנושאים אשר הולמים את האדם החופשי, כלומר אדם שאיננו משועבד לענייני פרנסה אלא עוסק בפעילות המקדמת אותו לקראת אנושיות מלאה יותר. בהתאם לחשיבה זאת בית ספר הוא מקום בו מתאספים אנשים הרוצים לעסוק בפעילות ובנושאים התורמים ליסודות הנעלים שבאנושיותם.^[1] התרבות היוונית אשר מתוכה צמח החינוך ההומניסטי הסיטה את מוקד העניין של הגותה מהטבע ובמקומו הציבה את האדם במרכז. מתוך תהליכי חקירה אלו צומח החינוך ההומניסטי הקלאסי. החינוך ההומניסטי מתאפיין בטיפוח תלמידים לאורו של אידיאל האדם הערכי והמוסרי. כלומר בעלי הידע ובעלי האחריות חברתית יגשימו את האנושיות במלואה.[2]

בהגותו, אפלטון הוקיע את האמנויות השונות. הוא לא הצליח לתפוס את התפקיד העצמאי שלהן. מלבד המוזיקה. אפלטון היטיב להדגיש את ערכה הנעלה של המוזיקה לנפש האדם, אולם טיעונו נשען על מחשבה שאמנות תפקידה לשרת את המדינה האוטופית. אי לכך, מוזיקה בהשפעתה משיבת הנפש. תפקידה וערכה מושתתים על יכולתה לעזור לאותם חיילים המגנים על המולדת בעת צאתם לקרב.^[3]

מאז ימי אפלטון ועד ימינו הוגים רבים עסקו בניסיון להבין את העולם דרך תחומי המדע, הדת והאמנות. החשיבה האמנותית עסקה רבות בחשיבות החינוך לאסתטיקה. לדוגמא, סוקרטס מזהה את שלמות האדם עם טיפוח הנפש והתודעה  לאור אידיאל אוניברסלי אובייקטיבי של חוכמה ואופי מוסרי. לעומתו, פריקלס בניסיון להביא ביטוי לאידאל התרבותי – החינוכי מתווה עמדה שאורח החיים ראוי, מונע על ידי אהבה ומחויבות לאמת, לצדק וליופי. פירקלס גורס שזהו הדבר שצריך להוות העיסוק המרכזי של האדם. הן בשעות הפנאי והן במעשי השגרה של היום יום.^[4] העיסוק באסתטיקה הביא להרחבת גבולות המחקר הרציונלי ולניתוח תחומים שלפני כן נחשבו נחותים מבחינה אינטלקטואלית. יתרה מזאת, אסתטיקה היא דפוס ייחודי של ידע הנוצר בהצטלבות שבין אמנות למדע והמתווך בין התפקודים הגבוהים והנמוכים של הנפש.

^[1] נ. אלוני, להיות אדם.

[2] ר. שטיינר, האסתטיקה של העתיד.

^[3] ר. שטיינר, האומניות ושליחותן.

^[4] נ. אלוני, להיות אדם.

.
…