מלאכות יד בבית הספר היסודי

"ככל שניקח יותר בחשבון… שאינטלקט מתפתח מתוך תנועות הגפיים, מתוך מיומנויות ואומנויות, כך יהיה טוב יותר."
רודולף שטיינר [1]

מוטו זה אינו ניצב רק מעל תכנית לימודי המלאכות, אלא מעל תכנית הלימודים בכללותה. לימוד באמצעות עשייה ולימוד באמצעות יצירה הם היבטים תאומים לגישת היסוד שחודרת את הנעשה בבית ספר ולדורף אות תכנית הלימודים. חשיבה והבנה מלאות חיים ומשמעות עולות מתוך פעילות ותנועה. אפשר גם לומר: חשיבה חיה הנה תנועה שהופנמה. החיים המודרניים שללו מילדים אפשרויות כה רבות לחיקוי ותרגול תנועות משמעותיות באמצעות פעילות הגוף והידיים, באמצעות תנועה ומשחק גופני. החינוך הוא שחייב לפצות על כך בכדי שילדים יתפתחו בדרך בריאה. עבודה מעשית בעלת משמעות, ריתמוס וכיוון יוצרת הרמוניה בכשרים הנפשיים של הילד בחשיבה, ברגש וברצון. היא גם מטפחת בצורה היפה ביותר את הכשרים החברתיים של הילדים ואת יכולתם ליצור קשר ועניין בעולם סביבם.

לתכנית לימודי המלאכה ועבודת היד יש תפקיד מכריע בהתנסות זו של למידה באמצעות עשייה. שטיינר עצמו, במספר רב של הערות והנחיות, בהרצאות, שיחות עם מורים ותשובות על שאלות בזמן שהיה מנהל בית ספר ולדורף הראשון, עודד מגמה זו. כך למשל אפשר לראות את תגובתו בהרצאה 7 במחזור טורקווי (Torquay), בנוגע לרצון לכלול סנדלר בצוות: "בכל זאת, הרי אנו מנסים להפוך ילדים לעובדים מעשיים".

כאמור, ללימודי המלאכה יש לפחות שני פנים, הראשון לעודד ולטפח תהליכי לימוד שלמים ומלאי חיים, המתחילים בפעילות, עשייה ותרגול גופני. השני לכוון את הילדים ובני הנוער לעבודה מעשית, לחיבור עם החיים הממשיים, לרכישת בטחון במגע עם חומר ועם אתגרים פיזיים. אם תלמידים לא יתרגלו מלאכה עד דרגת מיומנות מסוימת במשך כמה שנים, קשה יהיה לרכוש אותה יצירתיות ופעילות עצמאית אליהן אנו שואפים. אם אנו רוצים שהתלמידים יתקינו דברים ממשיים, שמשרתים צרכים ממשיים בעולם, הם צריכים לקבל לכך זמן במערכת השעות.

יותר מכך, ראוי שפעילויות מעשיות ישתלבו במכלול תכנית הלימודים ולא יחולקו תאים-תאים לשיעורי מומחה. פירוש הדבר הוא שיש להתנסות בכל פעילות של מלאכה או עבודת יד בהקשר לשאר מישורי החיים. גם זה צריך להתרחש בדרכים תואמות לגיל. משמעות הדבר היא התקדמות ממשחק לעבודה, מתמונה לאידיאל, ממחווה אב-טיפוסית דרך מלאכה לטכנולוגיה. כמובן שצריך ללמד את המיומנויות הידניות השונות בשיעורים רגילים ובבלוקים, אך האתגר הוא כיצד לשלב פעילויות אלה במכלול תכנית הלימודים וכיצד התלמידים יכולים לערוך את המעבר לטכנולוגיה ולעבודה מודרנית עם חומרים סינתטיים.

אין ספק שקימת בזמננו עלייה בקשיי למידה והתנהגות של ילדים ולכך סיבות רבות. בין השאר אפשר לראותה כסימפטום לחוסר אינטגרציה, אולי אפילו להתפוררות כוחות-הנפש ולקשרים בין חשיבה ורצון. מה שבא מהראש לא יכול להתממש דרך היד ומה שהגפיים לומדות בפעילות משמעותית אינו מיתרגם להמשגה והבנה. לימוד באמצעות עשייה הוא צורת לימוד ש'עולה' מהגפיים לראש. התבוננות וניתוח של מה שהידיים עשו מביא תודעה לתוך האינטליגנציה של הגפיים.

תיווך בין שני מישורים אלה הוא המישור האָפֵקטיבי של רגשות. מצד אחד, ניסיון תחושתי בחומרים ותהליכים מספק בסיס עשיר לחיי רגש מובחנים. מצד שני, ניסיון אסתטי-אמנותי יוצר טרנספורמציה ברגשות אלו כבסיס לשיפוט בריא. זהו תהליך רתמי של חילופים.

אספקטים ומטרות כלליים לכיתות א'-ח'

שיעורי מלאכת יד מקדמות מיומנות וכישרון בתחומים רבים. באמצעות תנועות ותרגילים החוזרים באורח ריתמי, בעבודה על משימות המתאימות לגיל הילדים, מסייעות הידיים, המבטאות את המישור האמצעי באדם, הן לחיזוק הרצון והן לנטייה לחשיבה לוגית; המעבר בין שניהם קשור לטיפוח חיי הרגש. חוקרים רבים מתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית טוענים שהכשרת מיומנויות מוטוריות מורכבות חיונית להתפתחות האינטליגנציה. פעולות מנטאליות שאנו מממשים בבגרות קשורות במובנים רבים לפעולות פיזיות שכביכול מכינות אותן בילדות. כך למשל פעולות מנטאליות בלוגיקה (ביניהן: הסקת מסקנות, גיבוש שיפוטים, הבנה) אינן אלא תוצאה של העלאת פעולות למחשבה ותיאומן ההדדי בה. שפת היומיום עדיין עושה שימוש בביטויים פיזיים לתיאור פעולות מנטאליות, לדוגמה 'תפס משהו', 'קשר את החוט', 'הסתבך במחשבותיו'. בהקשר זה, אינטליגנציה מעוצבת על ידי 'פעילות', על ידי תנועה ומיומנות ידנית.

אם אנו עוסקים בסריגה בדרך נכונה עם ילדים, מכינים חפצים שימושיים … אנו עובדים לעתים קרובות על מחשבתם בחוזק רב יותר מכפי שאנו עושים כאשר אנו מלמדים אותם דברים שמניחים כשייכים לאימון מנטאלי.

כפי שאמרתי אמש, האדם כולו, לא רק הראש, הוא לוגיקן; אם תזכרו זאת תלמדו להעריך נכונה את חשיבות התרגילים במיומנות ידנית. זה לא היה רק תחביב זמני, כאשר גם בנים למדו סריגה ומיומנויות דומות. כאשר הידיים עובדות בדרך זו, מתפתחות נטיות שמקדמות במובהק את היכולת לגבש שיפוט. יכולת זו כמעט ואינה מתעוררת על ידי לימוד ילדים לבצע תרגילים בלוגיקה.

בעבודת יד ובמלאכות האיכויות המעצבות של למעלה/למטה, כבד/קל, אור/חושך, בפנים/בחוץ יוצרות את הבסיס לעבודת הילדים בכל הגילאים. כל המשימות מבוצעות על ידי בנים ובנות כאחד. חשוב לציין, הן לא נעשות בעבור עצמן אלא בכדי לפתח את הכשרים הגופניים, הנפשיים והרוחניים של הילדים. יחד עם זה תמיד תהיה להן מטרה מעשית והן נועדו לעורר מודעות חברתית לעבודה של אנשים אחרים.

דווקא בהתמודדות עם עולם החומר אנו יכולים לפגוש באופן נכון עולם של 'תהליך'. בחברתנו ההיגיינית מדי ילדים צריכים לשחק עם ולגלות חומרים ותהליכים; בדומה לכך זקוקים המתבגרים לאתגר מתאים, שיסייע לצייד אותם במיומנויות חיוניות להתמודדות עם עניינים מעשיים של החיים ולפתח חוש מוסרי של אחריות סביבתית, הטבעית והאנושית גם יחד.

תכנית לימודים של פעילויות הקשורות בשיעורים ראשיים, הן בעבודת יד פורמאלית של ילדי בית-ספר יסודי והן לתלמידי התיכון, יכולה להתרחש היכן שבית-הספר נפתח במודע לפוטנציאל הטמון בסביבתו. רבים מהחומרים הדרושים הם ברי-השגה ובאופן אחראי ממקורם הראשוני בתוך שטחי בית-הספר או בקרבת מקום.

למרות שלתחום מלאכת היד מוקדשים שיעורים נפרדים, כפי שיתואר מיד, המלאכות משולבות גם התחומים אחרים ומגוונים של תכנית הלימודים. הילדים פוגשים בחומר כגון צמר בגן הילדים, שם הם לומדים את איכויותיו על ידי מישוש וריח. הם משתמשים בו להכנת גמדים, בובות וכרים ממולאים. בבית ספר יסודי הם יכולים ללמוד על כבשים ועל תהליכי הפקת הצמר. בשיעורי היסטוריה וגיאוגרפיה הם לומדים היבטים כלכליים של תעשיית הצמר. כאשר הם מתחילים ללמוד אריגה וטכנולוגיית טקסטיל בתיכון, יש להם כבר הבנה נרחבת בצמר, איכויותיו ומקורותיו. ניתן להרחיב דוגמה זו לעץ, סיבי צמחים, חמר, מתכת וחומרים טבעיים אחרים.

חשוב שיהיו לילדי בית-ספר יסודי אפשרויות רבות לעבודה עם ידיהם בשיעורים רבים ושונים, תוך שימוש בכל חומר זמין, בייחוד חומרים טבעיים כגון עץ, סיבי צמחים, עלים, קליפות עצים, חמר, מים, בד, נייר וכן הלאה. שיעורי מלאכת היד יכולים לתת את הבסיס לעבודה והתנסות זו ואת כלי העבודה והטכניקות השונות.

יש משמעות רבה בבית ספר ולדורף להתפתחות הילדים עמם עובדים ולהתאמה של סוג החומרים, איכותם, שיטות העיבוד ודרכי העבודה לגיל ולבשלות הנפשית והפיזית. בין השאר מודבר על הנקודות הבאות:

• התקדמות מחומרים הנלקחים מממלכת החיות, דרך ממלכת הצומח לממלכה המינראלית
• לימוד הרצף מאובייקטים וחומרים המתרחשים באופן טבעי לחומרים מעובדים (למשל קרשי עץ או נייר)
• התקדמות משימוש בידיים דרך מכשירים ידניים למכונות

מסגרת הזמן: נהוג להקצות לכיתות בית הספר היסודי בבתי ספר ולדורף 2 שעות שבועיות לתחום מלאכת היד. בדרך-כלל כך, שבכיתות א' עד ג' השעות מפוצלות ובכיתות ד' עד ח' עובדים שעתיים רצוף. כיתות גדולות יש לחלק לשתי קבוצות. בכל מקרה רצוי ללוות את עבודת הילדים בעזרת שני מבוגרים (מורה מנוסה וסייעת או שתי מורות).

בתי ספר ולדורף רבים עושים מאמצים להעלות את שעות מלאכת היד או הפעילויות הקשורות אליהן, זאת לאור המציאות בה ילדים מתרחקים ממגע ישיר עם חומר, שקועים שעות רבות באמצעי מדיה למיניהם ו"יושבים" פחות טוב בתוך גופם.

[1] Steiner, R., Basel Course 1920.