מבוא למהותה של האוריתמיה

כאשר נוסד בית-ספר ולדורף הראשון, כלל שטינר את האוריתמיה במקצועות הליבה מלכתחילה. כנושא חדש לחלוטין, שנלמד רק בבית ספר ולדורף, יש לאוריתמיה עמדה ייחודית בתוכנית הלימודים. כאשר היא מיושמת כהלכה בגילאים שונים ובשלבי התפתחות שונים, מהווה האוריתמיה סיוע חשוב להתפתחות האדם. אוריתמיה היא אמנות תנועה שקשורה בשלמות הישות האנושית, היא משלבת תנועה גופנית עם תנועות שעולות מתוך הנפש ויוצרת בכך קשר הרמוני בין היסוד הנפשי-רוחי לבין הגוף.

בניגוד להתעמלות, לה מטרות שונות ביחס לאחיזה בגוף והפיכתו למוכשר, גמיש, הרמוני וחופשי, האוריתמיה היא אמנות. התעמלות קשורה באדם כולו ובזיקתו לחוקים הפיזיקאליים ששולטים במרחב, של הקלות והכובד, ושיווי המשקל שהאדם רוכש בין קטבים אלו. אוריתמיה עובדת גם היא עם הקטבים קלות-כובד, אך לא באופן פיזיקאלי אלא בעיקר באמצעות התנסות נפש פנימית. אפשר לכנות זאת כתנועה מופחת-בנפש, שקרובה לכן יותר לריקוד מאשר להתעמלות.

מה שהופך אוריתמיה לאמנות הוא כפול בעיקרו: מחד העובדה שהנפש לוקחת חלק פעיל באופן בו תנועות מבוצעות, ומאידך העובדה שהתנועות מבוססות על חוקים אובייקטיביים, בהם מתנסים באמצעות הנפש. ההיבט האסתטי עולה באמצעות השיפוט האמנותי, שמתורגל בפרשנות התוכן הנבחר להופעה אוריתמית, על פי רוב שירה או מוזיקה. האמן עורך בחירות מתוך קשת של מרכיבים והלכי נפש מוזיקליים, סגנוניים, לשוניים, ויוצר כוריאוגרפיה ומופע כפרשנות. לומר שהנפש לוקחת חלק פעיל, משמעו שחיי הרגש מתעוררים ומתוך תנועה פנימית זו עולה תנועה חיצונית. בתור אמנות שואפת האוריתמיה להיות גם נאמנה לאיכויות האובייקטיביות של דיבור או מוזיקה, להם היא נותנת ביטוי. למרות שאוריתמיה היא אמנות מופע, יש לה גם היבטים חינוכיים ותרפויטיים חשובים, שכן בתרגול יסודותיה מפתחים שילוב והרמוניזציה של מערך התנועה הגופנית עם המישור הנפשי. אוריתמיה גם תורמת יותר ויותר לחינוך מבוגרים ואפשר למצוא אותה גם במפעלים ומקומות עבודה, היכן שמנהלים נאורים מזהים את תרומתה רבת הערך לתהליכים חברתיים ולהתפתחות אישית. אוריתמיה היא יסוד-מפתח בהכשרת מורים ברוח חינוך ולדורף וממשיכה להוות חלק סדיר בהמשך התפתחותו של המורה.

מה שמעוצב עולה מתוך התנועה והתנועה באה למנוחה במה שמעוצב. הגוף האנושי מעוצב על ידי ומתוך תנועה ומשרת לגילוי 'האני' כישות מדברת. בדיבור ובשמיעה מערך התנועה מומרץ לפעילות, הן כמפיק והן קולט של אימפולסים צליליים. בדיבור התנועה ממוקדת ומרוכזת לנקודה בה היא הופכת לאנרגיה אקוסטית ולביטוי נשמע בצלילים מדוברים. הנפש עם מחשבותיה, רגשותיה וכוונותיה היא זו שמוסרת את הצורה, המבנה והתוכן של מה שנאמר. באוריתמיה התנועה הפנימית, שמביאה לעליית הדיבור, עוברת טרנספורמציה ומחצינה את עצמה בצורת תנועה חיצונית. הגוף הופך לכלי, שהופך תנועה זו לנראית. מכאן שמה של האוריתמיה "דיבור נראה לעין".

כאשר בני-אדם שומעים את המילה המדוברת, מערך התנועה שלהם מופעל והם מתחילים לנוע בתוך נפשם; כאשר הם עצמם מדברים, ישותם הפנימית הופכת פעילה בתנועה. שטיינר היה מסוגל לקלוט את הנטיות של תנועות פנימיות אלו, העולות באדם המדבר והמקשיב. מתוך כך תיאר שפה של מחוות שנוצרות על ידי האדם כולו: "דיבור נראה לעין". הוא נובע מזרע בישות האנושית, ומעצב ומחנך את הגוף כאמצעי ביטוי, ככלי ביטוי. בילד הצעיר – וקרוב לוודאי שגם בזמנים קדומים של התפתחות האנושות – דיבור, שירה ותנועה אנושית היוו אחדות חובקת כל. במהלך ההתפתחות האינדיבידואלית וכן במהלך התפתחות האנושות, יסודות אלה נפרדו. תכליתה של האוריתמיה למזג מחדש יסודות אלו לסינתזה חדשה גבוהה יותר.

אוריתמיה היא מבע בתנועה ומחווה (ומגשימה יסודות נוספים כגון צבע באמצעות תלבושות ותאורה) של זרם התנועה, שמתגבש לצורה מודעת באמצעות הנפש. זו שפת תנועה עם האלפבית שלה, המורכב ממחוות אב-טיפוסיות, שמייצגות את הצלילים המדוברים, הן תנועות והן עיצורים, וכן את צלילי הסולמות והמרווחים המוזיקליים. יש לה מילון עצמי של מחוות מורכבות, המבטאות מושגים כגון הלכי נפש, צבעים או איכויות מובחנות של חשיבה, רגש ורצון. יותר מכך, לאוריתמיה יש תחביר פורמאלי בצורת מרכיבי הכוריאוגרפיה שלה ותנועות במרחב; שניהם ממזגים אלמנטים צליליים או קוליים אינדיבידואליים ואלמנטים לקסיקליים לידי ביטויים, משפטים ומלודיות קוהרנטיים. יסודות תחביריים אלה משמשים גם לביטוי מקבילות של הצורות הדקדוקיות כגון שאלה, הצהרה, ציווי או איכויות מוגדרות כמו מפתחות מז'ור ומינור במוזיקה.

הצורה הפיזית-אנושית נשמעת לחוקים ויחסים מוזיקליים. בהיותו מסוגל להאזין ליסודות המעצבים במוזיקה, הנחה שטיינר כיצד אפשר לבטא צלילים ומרווחים במחוות. המוזיקה מופיעה כך כ'שירה נגלית' באמצעות מחוות גופניות ובייחוד על ידי הזרועות המלאות ביסוד הנפשי. הרגש הפנימי, לדוגמה, הנוצר בהאזנה לקוורטה, ניתן לתרגמו למחווה של כפות הידיים והזרועות. אין זו רק תגובה סובייקטיבית, היא מהותית לאורגניזם הפיזי. היסוד האמנותי עולה בהתנסות פנימית, שמלווה את התהליך, ובביצוע המחווה בשלב ספציפי של יצירה מוזיקלית. כמובן שאוריתמיה לא מתרגמת כל מרכיב בשיר או ביצירה מוזיקלית, אלא בוררת את מה שמבטא פרשנות מסוימת, ממש כשם שצייר בוחר ספקטרום צבעים מתוך הפלטה כולה, בכדי לבטא איכויות והלכי נפש מסוימים של נושאו.

אוריתמיה נלמדת בקבוצות, למרות שכתרפיה היא ניתנת לרוב באופן פרטני. היא דורשת תנאים ייחודיים לה, בין השאר מדובר על:

אולם המאפשר תנועה חופשית של קבוצת ילדים גדולה, רצפת עץ קפיצית, סביבה שלווה, חופשיה מהפרעות חיצוניות (כגון חלונות נוף גדולים), צבעים, שאינם מסיחי-דעת, אלא יוצרים הלך נפש שליו ומרוכז.

שיעורי אוריתמיה מלווים לרוב על ידי פסנתר, למרות שבכיתות צעירות ישנם גם כלים אחרים כמו: לירה, קסילופון, חלילים ועוד. הילדים זקוקים לנעליים מתאימות, לרוב מין נעלי התעמלות עם אחיזה איתנה אך גם גמישות דיין לאפשר רגישות טובה של כף הרגל לרצפה. כאמנות מופע אוריתמיה עושה שימוש בשמלות משי, שמאפשרות חופש תנועה ומגלות דקויות של תנועה, בייחוד הצעיף החופשי המכסה את הזרועות. הדגש מבחינת הצופה הוא התנועה השלמה, לכן ביטוי הפנים והפיזיות של הגוף ממלאים תפקיד משני. בבית-ספר יש לילדים תלבושת רק בהופעות ושיעורי אוריתמיה נערכים לרוב בבגד רגיל עם נעלי אוריתמיה.

מטרות חינוכיות

ניתן לומר שמטרות האוריתמיה במסגרת תכנית הלימודים הן פדגוגיות לחלוטין. ידע באוריתמיה לא נדרש על ידי החברה בשום מובן פורמאלי וגם אף אחד לא נדרש להיבחן בנושא זה. למרות זאת מטרות האוריתמיה נמצאות בלב תכנית הלימודים של בית ספר ולדורף. גן ובית ספר ולדורף ללא אוריתמיה אינם מקבלים את האישור לנשיאת השם "ולדורף" או "אנתרופוסופי" ברוב ארצות העולם.

כאמנות חדשה, מכל מקום, וכזו הנלמדת כיום רק בבתי ספר ולדורף, יש כלפיה לרוב רק הבנה מועטה בקהילת בית-הספר הרחבה יותר. חלק חשוב בעבודת מורה האוריתמיה הוא לחזק את ההבנה על ידי קורסים לא מקצועיים בקהילת בית הספר ועל ידי שיחות והדגמות. ערך האוריתמיה זוכה להכרה הולכת וגוברת גם בגלל העלייה הדרמטית הכללית של מתחים בקרב ילדים ובני נוער במציאות סביבנו. לאוריתמיה תרומה נכבדה להרמוניזציה של תהליכי התפתחות, לשילוב ספירות החשיבה, הרגש והרצון ולטיפוח החוש האסתטי בקרב כל המתרגלים אותה, במיוחד בגיל הצעיר.

לאוריתמיה יש אפוא תרומה חיונית להתפתחות הילד. לכן מושקע מאמץ רב על ידי האחראים להתפתחות זו, להכשיר יותר אנשים שיורו אוריתמיה בדרך אפקטיבית ומתאימה להתפתחות הילד והנער/ה.

מטרות שיעורי האוריתמיה:

• להביא להרמוניה של הטבע הנפשי-רוחי בילד עם המערך הגופני על ידי הפיכת הגוף לכלי גמיש ומגיב יותר לכוונות הנפש.
• לסייע לילדים להפוך חינניים יותר בתנועותיהם, מתואמים, זריזים ורגועים יותר עם עצמם. אוריתמיה גם מגלה חסמים ומכשולים במערך התנועה. מה שהילדים מגלים בתנועותיהם, יכול עבור עינו של המורה המאומן לתרום ליצירת תמונה כוללת של הפוטנציאל שלהם ועל מה יש להתגבר בכדי לשחררו.
• יצירת קשר פנימי לאיכויות הטמונות במרכיבי השפה והמוזיקה באמצעות לימוד מילון המחוות של צלילי השפה והצלילים המוזיקליים באוריתמיה. לימוד זה מפעיל את האדם כולו ובה בעת מסייע לפתח הבנה להיבטים הלשוניים והמוזיקליים.
• העבודה האמנותית הנעשית באמצעות כוריאוגרפיה של שירה, פרוזה ומוזיקה מעמיקה מתוך התנסות את ההערכה האסתטית של הילדים לספרות ולמוזיקה. מתודה זו משלימה גישות אחרות בתכנית הלימודים.
• עבודה עם צורות גיאומטריות והעברתן למרחב תלת ממדי מסייעות לתלמידים ליצור התנסות מקיפה יותר של עקרונות הצורה הגיאומטרית ולטפח חוש התמצאות פנימי.
• בעבודה בקבוצות הילדים מתרכזים בתנועה העצמית ובה בעת מפתחים יכולת חברתית לחוש בתנועות הקבוצה כמכלול. כאשר שני הדברים עולים יפה, הם נהנים מהשתתפות בזרימה ההדדית של התנועה. לנוע בדרך הרמונית ומתואמת לאחרים אינו דורש רק תפיסה פריפריאלית, אלא גם רצון טוב לאפשר לאחרים מרחב משלהם. הדדיות של תהליכים חברתיים היא איכות, שהאוריתמיה מטפחת במישורים רבים.
• הופעות אוריתמיה, הנערכות על ידי תלמידים אחרים או על ידי להקות בוגרות מקצועיות, יכולות לפעול במישור לא אינטלקטואלי, שרק מדיום אמנותי משולב יכול ליצור. אוריתמיה אינה נקראת כספר, מתנסים בה בדרך שלמותית, הכוללת פתיחות מצד הצופה. ילדים בני כל הגילאים נכנסים למישור התנסות זה באמצעות הופעות אוריתמיה טובות, שמגיעות מעבר לבמה ופוגשות תגובה לא מאופקת בקהל באמצעות מארג עשיר של התנסויות חושיות. הילדים קולטים תמונות חיות וחיוניות, שהנפש יכולה לעכל. ככל אמנות טובה, אוריתמיה מספקת מזון עדין אך עוצמתי לחיי הנפש.

את האוריתמיה מלמדים רק מורים שעברו הכשרת יסוד של ארבע עד חמש שנים, והמשך הכשרה ספציפית באוריתמיה פדגוגית. לכן אין הכרח לתאר את תוכנית הלימודים בצורה מפורטת. ההנחיות שניתנות כאן ניתנות כך שהקורא הפשוט (הורים, מורים, תלמידים בוגרים או נציגי רשויות) יוכלו להבינם ולהעריך את ערכם החינוכי. בכל מקרה, תכנית הלימודים שלהלן מהווה סיכום בלבד לפעילויות אפשריות.