בבית-הספר ולדורף בארץ נלמדים למעשה בדיוק אותם תחומי הלימוד כמקובל במשרד החינוך ובבתי-הספר האחרים, אלא שאופני הלימוד, תכנון יום ושבוע הלימודים ודרכי ההערכה שונים.
סדר יום הלימודים והלימוד בתקופות
כבר עם יסוד בית-ספר ולדורף הראשון בשנת 1919 ניסה שטיינר (מייסד חינוך ולדורף) לעודד עבודה פדגוגית יותר בריאה ושלמה על-ידי שינוי סדר יום הלימודים המקובל והכנסת הלימוד בתקופות כחלק מובנה במערכת הלימוד.
בחינוך ולדורף נהוג מאז ללמד את נושאי הלימוד העיוניים העיקרים בתקופות לימוד אינטנסיביות שמתחלפות בריתמוס מסוים. הלימוד בתקופה מתרחש בעיקר בתחילת היום בין השעות 8:00 – 10:00 במסגרת שיעור ארוך ורב- תחומי במקצוע מסוים. מקצוע זה נלמד כל יום בשעות הללו, במשך פרק זמן של שלושה עד חמישה שבועות. יום הלימודים אם כן מעוצב כך, שבתחילת היום עוברים התלמידים התנסות חינוכית, עמוקה ורב תחומית בתחום לימוד מסוים, וזאת כל יום במשך כמה שבועות. לאחר תקופה כזו מתחלף תחום הלימוד לעוד פרק זמן דומה וכיו"ב.
סדר היום בבית-הספר מעוצב אם-כן בצורה הבאה:
8:00-10:00 שיעור ראשי – שיעור שמוקדש לתחום מסוים מידי יום במשך כמה שבועות. במסגרת זו נלמדים רוב תחומי הלימוד העיוניים כגון: לשון, חשבון, תנ"ך, טבע וכדומה.
10:30-13:30 שיעורי תרגול, אומנות, מלאכות, שפות, חינוך גופני ותנועה – במסגרת זמן זה באים השיעורים שדורשים יותר תרגול שבועי וחזרה במשך כל שנת הלימודים. חשוב לציין שרוב שיעורים אלה נעשים בקבוצות של חצאי כיתות, כך שכל תלמיד יקבל את מלא תשומת הלב והליווי.
13:30-15:30 עבודה בסדנאות, בחקלאות ופרויקטים שונים.
בבית-הספר התיכון, כיתות ט' עד י"ב, קיימות לעיתים קרובות שתיים ולפעמים אף שלוש תקופות במקביל. כך שלעיתים כל העבודה החינוכית במשך כל יום הלימודים נעשית בתקופות לימוד מרוכזות סביב כמה נושאים עיקריים. כמובן שבמקרה זה נלמדים גם תחומי האומנות והעבודה בסדנאות במסגרת זו של לימוד תקופתי. לדוגמא יכול תלמיד בכיתה י' ללמוד בעת ובעונה אחת תקופת היסטוריה, תקופת ציור ותקופת אנגלית, כאשר כל תקופה נמשכת שלושה עד ארבעה שבועות לפי התכנון השנתי.
אופן זה של עבודה בתקופות מונע את הפיצול הרב שקיים בדרך-כלל במערכת השעות של מערכת הלימוד המקובלת. הלימוד של תחום אחד במשך תקופה של כמה שבועות, וההתרכזות היום-יומית בפרק זמן ארוך יחסית של כמעט שעתיים באותו התחום, מאפשרים איכות גבוהה בהרבה של עבודה. כך ניתן להעמיק בתחום לימודי מסוים, להתעמק שוב ושוב באיכויותיו השונות, להגיע אליו מזוויות וכיוונים שונים וכך להפוך כל תחום ותחום לחוויה לימודית בעלת משמעות ועומק. כמו כן ניתן בדרך זו של הוראה ליצור לימוד רב-תחומי (אינטגרטיבי) בכל מקצוע ותחום לימודי.
האמנות ומחברת התקופה
האמנות משמשת דרך הוראה עיקרי בבית הספר היסודי ומקומה משמעותי גם בתיכון. תהליכי הלימוד אמנותיים ומלאי יצירה מאפשרים חיבור עמוק לנפש הילד, מעורבות פנימית ואקטיביות. בעזרת רישום, ציור, תנועה, ריקוד, מוזיקה, שירה, פיסול ועיצוב הופך כל תחום לימודי ליצירה אישית וקבוצתית. ליצירה האמנותית לפחות שני פנים בבית ספר ולדורף, ראשית נלמדים ומתורגלים תחומי האמנות השונים בפני עצמם, כתחום לימודי חשוב בפני עצמו, כך קיימים במערכת שיעורי אמנות רבים ומגוונים. שנית הם משמשים ככלי הוראה בתחומי הלימוד העיוני בכל התחומים. ראוי לציין שמקומה של האמנות על פניה המגוונים משמעותי גם בדרך ההתחנכות וההכשרה של מורי ולדורף.
במהלך השיעור התקופתי, שנמשך כאמור מספר שבועות ומרכז עבודה רב תחומית סביב תחום לימודי מסוים, נהוג ליצור מעין תיעוד של התהליך במחברת. מחברת זו מכונה מחברת התקופה. מחברת התקופה נראית בדרך-כלל כמחברת ציור, היא גדולה ורחבה ודפיה חלקים. העבודה במחברת התקופה מהווה השתקפות של הנעשה בשיעורים. מכיוון שלממד האומנותי משקל רב בתהליכי הלימוד בבית-ספר ולדורף הרי שנעשית במחברת עבודה אומנותית רבה. במהלך תקופת הלימוד יוצר/ת כל תלמיד/ה מחברת, שמכילה מעין סיכום של עיקרי הדברים שנעשו, נחוו ונלמדו בזמן זה. כמובן שבהתאם לגיל התלמידים ולנושא התקופה תהיה המחברת מאד שונה בסגנון ובתוכן. אין זו רק עבודת סיכום יבשה של תוכן השיעורים, אלא מעין יצירה אומנותית רב תחומית, בה באים לידי ביטוי תהליכי הלימוד השונים בהם התנסו התלמידים במהלך התקופה. היא מכילה סיכומים בכתב מנושאי השיעור, סיפורים ושירים שקשורים לתחום הנלמד, קטעים שונים של ביטוי אישי של התלמידים בהקשרי התקופה, ציורים ורישומים, מפות ועוד.
למחברת התקופה פן נוסף. בבית-ספר ולדורף אין ספרי לימוד! ספרי הלימוד במתכונתם הנוכחית בבתי-הספר (להבדיל ממקראות) מרכזים בתוכם את חומר הלימוד וכן את מתודות הלימוד למקצוע מסוים לשנת לימודים מסוימת. ספר הלימוד מהווה מעין מדריך- עבור המורה וכן עבור התלמיד- איך ללמד וללמוד חומר מסוים בפרק זמן נתון. דרך מחשבה זו עומדת בסתירה למהות חינוך ולדורף. בחינוך זה יש כוונה ללמד מתוך הסיטואציה החינוכית שנוצרת בחיים עצמם. מתודות ההוראה ושיטות הלימוד אמורות לנבוע מהמפגש בין התלמידים והמורה בכיתה מסוימת ברגע מסוים. כך יכולה כיתת ולדורף ללמוד נושא נתון בצורה שונה לגמרי מכיתה אחרת שלומדת בדיוק את אותו נושא. המורה בבית-ספר ולדורף יוצר בעצמו, יחד עם תלמידיו ובמפגש עימם את דרכי ההוראה, אלו אינם נכפים מלמעלה על-ידי איזה שהיא שיטה, דרך או מנהל.
גם במישור אחר קיים גיוון רב במסגרת השיעור התקופתי. יש בו בדרך-כלל מעין שילוב בין עבודה קבוצתית של הכיתה כולה כמסגרת חברתית, עבודה בקבוצות קטנות לצורך משימות שונות, ולמידה עצמית ואישית. כך קיים בו מעין איזון בין הוראה פרונטלית של מורה מול קבוצת תלמידים לבין הוראה בקבוצות קטנות ולמידה עצמית.
לימוד שפות זרות
בבתי- הספר ולדורף בארץ מתחילים עם לימודי השפות הזרות כבר בכיתה א' ולעיתים בשנה האחרונה של הגן. בד בבד עם הפעילות הלימודית הענפה לטיפוחה של השפה העברית, מלמדים גם את השפות: אנגלית וערבית. בשלב הראשון – כיתות א' עד ג' – מתרגלים את השפה הזרה ללא כתיבה וקריאה, זאת באופן הספונטני והטבעי ביותר, בדרך של חיקוי ומשחק, כפי שהילדים הצעירים לומדים ומפנימים את שפת האם שלהם. מתוך שירי ילדים, דקלומים, משחקי מעגל, הצגות, משחקי דיבור, ספירה מפנימים הילדים את הנגינה המיוחדת, את הצליל של השפה, ואט אט, ללא פעולת תרגום, אוצרים, כמעט בלא-יודעין, אוצר מילים וקשר פנימי לשפה, אשר יהווה את התשתית ללימודיהם בהמשך.
הלימודים היותר "פורמליים" – כתיבה וקריאה בשפה הזרה – מתחילים בסוף כיתה ג' או בכיתה ד'. בהמשך, סביב כיתה ו', מתחילים לעבוד על כללי הדקדוק, ותרגול של תבניות וחוקים של תחביר, סגנון וספרות. לימוד זה "מונח" על החוויה הבלתי-אמצעית והספונטנית של חווית השפה, על התחושה הטבעית של קשר ואחיזה בשפה שנבנה בכיתות א' – ג'.
התפיסה החינוכית המנחה צורת לימוד זו היא, כי רכישתה של שפה זרה יכולה להיות גם הדרך להיכנס לעולמו הפנימי של האחר, הזר והשונה. דרך לימוד שפה בצורה זו אפשר להיפתח להכרות עם תמונת העולם והתרבות של עמים אחרים. בהשאלה מסיפור מגדל בבל ניתן גם לומר: "לשמוע איש את שפת רעהו".
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון