חינוך ולדורף ואתגרי הזמן

מאת: אורי עברי

הציטוטים מובאים מתוך סדרת ההרצאות של שטיינר שנקראות בעברית  "חינוך וחיים רוחיים מודרנים" ואשר ניתנו כבסיס לייסוד חינוך ולדורף באנגליה.

כאשר עיצב שטיינר את תפיסת החינוך הנובעת מתוך האנתרופוסופיה בראשית המאה ה- 20, הוא העמיד תפיסה אשר בבסיסה יש התייחסות לאדם כשלמות.  "אנחנו חייבים שוב ללמוד לראות את כל ישותו של האדם כאחדות, ככוליות." [הרצאה רביעית עמ' 36] כאז כך גם היום ניצבת שאלת החינוך מול רוח תקופה מורכבת עם מגמות חד צדדיות. אני מבקש לפרט על שלוש מגמות עיקריות: הראשונה קשורה לחינוך ה"דוקטוראלי" אשר מגיע כתוכניות לימוד של המדינה ופונה ישירות לידע באופן חד צדדי, השנייה קשורה לתפיסת כוחה הגובר של מסורת  והדת בחברה שלנו הפונה לרגש באופן חד צדדי והשלישית קשורה לתרבות הגוף הפיזית  וההישגית אשר נוטה לנתק את הילד משאר הפעילות הרוחית נפשית אותה עליו לחוות בגיל שבו הוא מתגשם והופכת להיות פעילות חד צדדית בעולמו.

שטיינר מצביע על כך שהאדם המודרני מבקש לפנות בזמן הזה אל החינוך דרך התודעה הערה ולא דרך הרצון או הרגש בלבד כפי שזה חי בתקופות הקדומות:

רק כעת הופכת העמדה של של האדם המודרני בתוך הסדר החברתי לעניין של תודעה… אחרי גיל 14 או 15 מופיע בישות האנושית משהו שאותו אצטרך לתאר כתודעה של טבעה האמיתי של החירות הפנימית בישות האדם, אז באמת, האדם "בא אצל עצמו" [הרצאה שלישית'עמ' 29 ]

בסקרו את ההיסטוריה של החינוך מתאר שטיינר שבניגוד לחינוך היווני שפנה לפיזי ולחינוך ימי הביניים שפנה ישירות לנפש ולרגש החינוך בימינו מאופיין בעיקרון ה'דוקטוראלי' הפונה לתודעה ולחשיבה המופשטת.

חינוך השואף לחנך את הישות של האדם כאחדות על פי שטיינר חייב קודם כל לסלק עיקרון זה כעיקרון מנחה בחינוך:

בימינו התעוררה כמיהה לחנך את האדם כולו. לנסות להפוך את החינוך ה'דוקטוראילי' הזה לחינוך של האדם כולו.  התפתחות אמיתית בחינוך חייבת לטפל קודם בסילוק העיקרון של ה"דוקטור"  "אילו רציתי לסכם היבט אחד ומיוחד של חינוך ולדורף, הייתי אומר שאנו מנסים להפוך את החינוך ה'דוקטוריאלי' לחינוך אנושי של האדם כולו [הרצאה שנייה עמ' 14]

מצד אחד אנחנו נופלים לא פעם בקסמם של תוכניות מקצועיות שעובדו בקפידה על ידי מיטב המוחות האקדמיים למען חינוך ילדי ישראל, עוד בשביעון הראשון בגן, ובודאי בשביעון השני. המדד להצלחה אותו מחקים בתי ספר, גם בתי ספר ולדורף מבלי משים,  קשור יותר ויותר  ליכולת ללמד "מקצועית" את נושאי הליבה [חשבון מדעים לשון ואנגלית] הנדרשים במבחני המייצב, או בבגרות. בכך מחקים בתי הספר את האקדמיה והופכים את תהליכי הלימוד לשכלתנים ויבשים.

אתגר נוסף של חינוך ולדורף בארץ קשור ליחס למסורת והדת היהודית לאור תהליך כללי בחברה הישראלית של התקרבות לדת. אקח לדוגמה את הזרם "אנתרופודוסי" אשר מחפש באופן מובהק  קשר רוחני ותכני בין חינוך ולדורף וחינוך דתי מסורתי. האספקט השלישי שאנו כאנשי חינוך ולדורף חווים כאתגר קשור לחינוך לספורט המקצועי תחרותי בגיל מוקדם, אשר מאפיין את התרבות המודרנית, של חוגים ממחול מודרני, בלט, כדורגל או קרטה.

אתחיל ביחסו של שטיינר לחינוך מסורתי דתי. שטיינר טוען שחינוך בתקופתנו לא יכול יותר להישען על חינוך רק למסורת וזיכרון  הפונים לרגש בלבד כפי שבא הדבר לביטוי בימי הביניים דרך עיקרון הלימוד אותו ביטא המורה 'הרטוריקן' שפנה לנפש באופן ישיר:

החינוך במשך ימי הביניים לבש אופי כזה משום שהנפש עצמה הייתה אמורה להתחנך, ובשל תנאי הזמן ניתן היה לחנך את הנפש רק באמצעות מסורת וזיכרון"…. "האדם המודרני חפץ כעת להיות משוחרר באופן פנימי ממסורת ומזיכרון. לא משנה עד כמה היו רוצים כמה חלקים מהאנושות של היום לשמר מנהגים עתיקים- זה פשוט לא ילך. [הרצאה שלישית עמ' 29]

אין ספק שעלינו לשאול את השאלה כיצד יכולים אנו באופן נכון להביא את הבסיס התרבותי דתי של היהדות בפני ילדים מבלי שדרך עבודתנו לא 'תמריד' את הרצון הפנימי של הילד המודרני לחוש חופש מחשבה. מחקר בנושא זה הוא בעל חשיבות רבה וחשוב שגם במפגש עם המורשת והדת היהודית נפעל באופן נכון על נפשו של הילד בשביעון השני לחיו.

בהתייחסות לחינוך הגופני, הרי שלדברי שטיינר תקופתנו מאופיינת בתודעה חדשה של האדם את עצמו ולכן איננו יכול להישען על תפיסות קדומות של חינוך.  בניגוד למחנך היווני אדם בן ימינו איננו חווה יותר את הרוח דרך הגוף בלבד. כאן אני מבקש לפרט ולדייק.

מתוך מחקרו הרוחי, מביא שטיינר את התפיסה ההכרתית השונה של היווני ביחס לימינו:

הכרת הישות האנושית כולה אשר הייתה ליווני נבעה כולה  מן הגוף האנושי בלבד. גופו של האדם היה במובן מסוים שקוף עבורו. הגוף חשף בפני האדם גם את הנפש וגם את הרוח, עד כמה שהבנתו אפשרה  זאת [הרצאה רביעית עמ' 32 ]

לדברי שטיינר שורשי החינוך היווני מקורם בחינוך המזרחי הקדום. "המזרחי ידע שכאשר מטפלים ב-"פיזיס" הזה בדרך רוחנית באמת, יבקעו ממנו נפש ורוח" [16] או:

הפרח והפרי של הצמח חיים בתוך השורש, ואם השורש מקבל טיפול הולם, גם הפרח וגם הפרי חייבים להתפתח נכון… באותו אופן, הנפש והרוח חיים בגוף הפיזי של האדם, בגוף שנברא על ידי האלוהים. אם האדם, לפיכך, לוקח את השורשים שבגוף, ביודעו שהאלוהות חיה בתוכם, מפתח את השורשים הגופניים הללו בדרך נכונה, ואז מוסר את עצמו לחיים הנפרשים באופן חופשי, מתפתחות הנפש והרוח אשר בתוך השורשים כמו הכוחות הפנימיים של  הצמח, הזורמים מתוך השורש ונפרשים תחת האור והחום של השמש.

שטיינר מציין שהעוצמה שבה קרא היווני לטבע הילדי באמצעות הפנייה רק ל'פיזיס' להישאר בתוך הקיום האנושי, החשיכה והסתירה את החוויה המלאה של אותו רגע לאחר ההתבגרות המינית שבה האדם מתעורר  לטבעה האמיתי של החרות הפנימית בישותו .

כאשר מתייחס שטיינר לחינוך הגופני המודרני שצומח מאידיאלים מופשטים ותיאורטיים, הוא מתבטא כך:

אנשים חושבים שמה שניתן בכיתה הוא כך וכך אינטלקטואליזם, משהו שנחוץ לתת. אך זה מעייף ומאמץ את הישות האנושית, אולי אף גורם לבעיות של עצבנות. יש להוסיף עוד משהו- כך מרגישים- ואז מוסיפים תרגילים גופניים כ'תוספת'. וכך יש לנו כיום שני ענפים נפרדים לגמרי: חינוך אינטלקטואלי ואימון גופני. האחד אינו מקדם את השני. יש לנו למעשה שתי ישויות אנושיות, אחת מעורפלת והיפותטית, ואחת ממשית, ואנו לא מבינים את האדם האמיתי כפי שהיווני הבין אותו.      [ הרצאה רביעית עמ' 36]

שטיינר טוען שאנחנו חייבים שוב לחנך ישויות אנוש מאוחדות, ישויות אנוש שחינוכן הגופני הוא המשכיות של מה שנתנו להן בכיתה. "כפי שהיוונים הצטרכו לכוון את החינוך שלהם מתוך הגוף, כך עלינו לכוון את שלנו מתוך הרוח. עלינו למצוא דרכים לגשת אפילו לחינוך גופני מתוך הרוח." [הרצאה רביעית עמ' 32] אכן חלק ממשימת המורים  בבית ספר ולדורף הראשון הייתה לשלב במערכת הלימוד את האורתמיה  כתנועה אומנותית ואת התרגילים שפיתח בוטמר כחלק מהבנתו את התפתחות הילד. סוג זה של פעילות גופנית אמור להיות חלק אינטגראלי עבודת הילד בכיתה. אם במקביל לבחירה בחינוך ולדורף מצטרפים ילדים צעירים רבים לחוגים מקצועיים כמו ריקוד וספורט תחרותי אשר שואבים את כל כוחותיהם לפיזי, ניתן לחוש שקשה להם להיפתח לתמונות שאמורות לפגוש את נפשם באופן בריא  בבית הספר היסודי ובתיכון.

לסיכום אומר שחינוך ולדורף נובע מהמאמץ להפוך את החינוך הדוקטוראלי לחינוך אנושי של האדם כולו.  האופן שבו אנו מפגישים את הילד עם נושאי הלימוד השונים כמו מתמטיקה, דת או ספורט, הפונים במהותם כל אחד למקום אחר בחיי הנפש  צריך לנבוע מהתפיסה ההולסטית של הילד כישות אחדותית בעלת כוחות נפש של רצון, רגש וחשיבה. תוכנית הלימודים צריכה לאפשר לילד ללמוד לנשום נכון בין כוחות הנפש השונים ולתת לכל אחד מהם מרחב לביטוי. עלינו לעצב בתודעה את תוכניות הלימודים שלנו כך שהילד יחוש שיש  משהו אחדותי בעולמו ואנו פונים אליו בדרכים שונות. כל זה חייב להיות מעשה חופשי  ואינדיובידואלי של המורה ותוכנית הלימודים אמורה לשרת מטרה זו ולא להגבילה. משימה לא פשוטה אך ראויה.

אורי עברי

הכותב הוא מורה הנמצא כעת בשבתון ומלווה שני בתי ספר ולדורף לאחר שחינך שלושה מחזורים בבית הספר היסודי ולדורף הרדוף