חינוך ולדורף נוסד בתחילת המאה על-ידי המחנך, הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר (1861-1925). בית-הספר הראשון הוקם כבית-ספר לילדי פועלים במפעל "ולדורף-אסטוריה" בעיר שטוטגרט שבגרמניה. מאז, צמחה תנועת בתי-ספר ולדורף מאד, וכיום קיימים מאות בתי-ספר ואלפי גנים ברוח חינוך ולדורף ברחבי העולם כולו.
בארץ החל חינוך זה את דרכו עם החינוך המיוחד בבאר-שבע ובגבעת המורה ואחר כך נוסדו הגנים הראשונים בירושלים ובהרדוף. בית-הספר ולדורף בהרדוף היה בית הספר היסודי הראשון בארץ ואליו הצטרפו אחר כך בית הספר "אדם" בירושלים ובית ספר "שקד" בטבעון. כיום עובדים כ-20 בתי ספר יסודי, כ-5 תיכונים ויותר מ–100 גני ילדים בכל רחבי הארץ בהשראת רוח חינוך ולדורף.
חינוך ולדורף שם במרכז תפיסתו החינוכית את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של רודולף שטיינר. פסיכולוגיה התפתחותית זו – שבקוויה העיקריים דומה מאד לתפיסות ההתפתחותיות המרכזיות בחינוך, של פיזה, אריקסון וקולברג לדוגמא – רואה את הילד קודם כל כישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לשם עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של בשילה, של צמיחה פנימית ושל לידה הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות.
חינוך ולדורף בארץ שם לו למטרה ליישם דרך חינוכית זו במסורת היהודית ובתרבות הייחודית של ארץ ישראל. הבסיס התרבותי והמסורתי מהווה נדבך חשוב לצמיחת הילד ולגיבוש זהותו העצמית בשלב מאוחר יותר.
חינוך ולדורף נובע מהתבוננות מקיפה ומעמיקה בטבע הילד המתפתח. בבסיסו מונחת פסיכולוגיה התפתחותית אותה פיתח רודולף שטיינר. שטיינר ייסד השקפת העולם אותה כינה: אנתרופוסופיה, העוסקת בהבנת האדם והעולם על בסיס הבנה רוחנית מודרנית. מתוך תפיסת העולם האנתרופוסופית ראו שטיינר וממשיכיו את בסיס הליווי והטיפוח של ילדים בתהליכי חינוך והוראה בפסיכולוגיה התפתחותית זו.
להלן מספר עקרונות בסיסיים הנובעים מהבנת הילד והתפתחותו לאור השקפת העולם של חינוך ולדורף:
- תהליכים חינוכיים ולימודיים נובעים מתוך העיקרון ההתפתחותי. במרכז המעשה החינוכי מונחת התפתחות של כשרים פנימיים: נפשיים, רוחניים וגופניים של כל ילדה וילד. אלה תמיד אינדיבידואליים וקשורים בכל פעם לילדה או ילד מסוימים. לכל אחד מאתנו תחומים בהם הוא חזק ומוכשר יותר ותחומים בהם כשרונו פחות בא לידי ביטוי. מטרת מערכת חינוכית לחזק ולטפח הן את נקודות החוזק וביטחון והן לעודד ולקדם את הכשרים הרדומים. מכאן שלהשוואות אין כל מקום בתהליכים חינוכיים, בוודאי שלא להשוואות כמותיות-מספריות. נורמות הישגיות או הנחיות חוץ-חינוכיות אחרות אינן אמורות להתקיים בתחום החינוך – הווה אומר בכל גן או בית ספר.
- נושאי הלימוד ותחומי הידע גם הם מקבלים תוקף ביחס לגיל הילד. הצרכים העמוקים של כל ילד יכולים לקבל "מזון" המתאים לו ברגע מסוים, "מזון" שיכול לפתח את כוחותיו ולענות על שאלותיו העמוקות. השאיפה היא להגיע למפגש בין תוכן לימודי לבין נפש הילד, מפגש שיעורר, יקדם ויחזק את התפתחות הילד. מכאן שעקרונית לכל ילד ולכל כיתה ולכל בית ספר יש לעצב את תוכנית הלימודים המתאימים להם, נובעים מהם ומכוונים לצרכיהם המיוחדים.
- יחד עם זה, יש גם לעבודה בקבוצה (כיתה, שכבה, קבוצת מקצוע וכיו"ב) משמעות רבה. ילדים מחנכים זה את זה במובנים עמוקים ורבים, אם הם נמצאים באווירה חינוכית נכונה והולמת. גם לקבוצה יש "מהות" ולעיתים "אישיות" וגם לה יש צרכים ובקשות מסוימות וספציפיות. הדינמיקה בין הילד הבודד לבין הקבוצה היא אחת מהשאלות החשובות עליהן עובדים המורים בבתי ספר ולדורף.
- לתהליך של ידיעה ולימוד יש משמעות במערכות חינוכיות רק אם הוא מסייע להתפתחות של כל העושים במלאכה: ילדים, מורים, הורים, מדריכים ומלווים. אין מקום בבית ספר ולדורף לצבירת ידע לשם עצמו ולשם מטרות חיצוניות. ידע יכול לסייע להתפתחות הכשרים הפנימיים ואז הוא במקום. מכאן שיש דגש רב על איך לומדים, על מתודות ההוראה ועל התהליך שהילדים עוברים במרוצת כל שיעור וכל יום לימודים. שוב חשוב להדגיש שעל תהליכי ההערכה ללוות תהליך זה ולא לפגום בו. מכאן שבכל מקרה מדובר על תהליכי הערכה איכותיים, מעצבים ותהליכיים ולא על מספרים וציונים.
- הילד בחינוך ולדורף נתפס בצורה השלמה והכוללת ביותר האפשרית. הכוונה להתייחסות מלאת כבוד לכמה שיותר מישורים, גוונים ואפשרויות בכל ילדה וילד. העדפה של המישור האינטלקטואלי, של צבירת ידע ושל חשיבה מופשטת אינה במקום. האמנות על פניה השונים, עבודת הידיים ותחומי המלאכה, אימון ותרגול גופני והמישור החברתי עומדים כשווה ערך ללימוד עיוני ולעיבוד והפנמת ידע.
- מורי בית ספר ולדורף מבקשים להבין את בית-הספר כמרחב חינוכי מעצב עבור כל משתתפיו. את שליחותם הם רואים כדרישה לטיפוח של האדם הצומח בתחומי הלמידה, היצירתיות, בניית האישיות והיכולת החברתית. אין לבית הספר מטרות חיצוניות אחרות מאלו.
- מרחב חינוכי בריא ומצמיח יכול להיווצר רק אם המורים עצמם עוברים תהליכי התפתחות פנימיים. אלה מהווים אחרי הכל דוגמה לתלמידיהם. התפתחות וצמיחה פנימית מעודדת את הסובבים אותה. מכאן שלתהליכי הכשרת צוות, השכלה והתפתחות פנימית של המורים יש משמעות רבה.
- תהליכים חינוכיים והוראה איכותית מטרתם אינה רק לקדם שיעורים "מוצלחים" והעברת תחום ידע בצורה ,טובה" אלא, לא פחות, לקחת בחשבון גם "השפעות ארוכות טווח" של מרכיבי תכנית-הלימודים. הם יכולים לתרום לכך, שהלימוד וההתנסות יוכלו אחר-כך להבשיל ולהשלים עצמם. יש לזרוע "זרעים", להשאיר שאלות פתוחות, לעורר מרחבים פתוחים ולכוון לעתיד. נושאי-הלימוד יכולים להציע – מאוחר יותר בהקשר חדש – גירוי לצמיחה מבחינת תוכן של היבטים ונקודות-מבט חדשים.
- תהליך חינוכי ולימודי שמקדם התפתחות מניח מראש ומטפח רצון חופשי ללמוד, סקרנות וגישה פתוחה, מחשבה חוקרת, נכונות לפעילות יוצרת ולעיצוב חברתי בצוותא – את כל אלה יש לטפח בכל שיעור, תהליך לימודי ותחום. כך הופך החינוך כלי להתפתחות והתמרה.
- ללא קשר להשקפתנו האישית, לילדים עד גיל מסוים יש קשר ויחס לאלמנט הדתי, ל"כוחות עליונים", לאלוהי. גם לאחר התפקחות מסוימת ו"ניתוק" עדיין יש חשיבות גדולה לשוחח, להתייחס ולכוון לממד העילאי, הדתי והמוסרי בכל תחום ותחום. דבר זה מחייב השקפה חינוכית המכוונת ליחיד ומתייחסת לכבוד-האדם בילד ובנער.
- רצוי לשלב במכלול השיעורים ותחומי הלימוד השונים נושאים אקטואליים לזמננו, הקרובים לחיים ולמציאות, כגון: חינוך חברתי, אקולוגיה, בריאות, מיניות, חינוך סביבתי, תחבורה, טכנולוגיית מידע וכן הלאה.
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון