בכדי להבין את המתרחש בנפשו של הילד בתקופת גיל זו, עלינו להתבונן בשלב הרביעי בשבעת תהליכי החיים של הצמח. שלב הגבעול והעלה, תנועת הגדילה הריתמית, בין ההזדקפות האנכית של הגבעול לבין ההיפתחות האופקית של העלה. שלב זה יכול להיות עבורנו תמונה עבור הקשר החדש של הילד לעולם סביבו – כמפוצל ומאוחד בפעימה חוזרת ונשנית. (אפשר לראות את הדינמיקה הזאת גם במתח בין איכות מזל טלה לבין איכות מזל מאזניים).
בתקופה זו, חיים הילדים בעוצמה את המערכת הרגשית שלהם, ובמובן הגופני הם חווים את הנשימה והריתמוס בין פעילות הלב והריאה. כך גם בעבודת הדיבור, התמונתי מתחיל לסגת אחורה והמילה, הטקסט באה לידי ביטוי כפעימה ריתמית.
בדיבור הריתמי אנו למעשה עובדים ישירות על דופק הלב ונשימת הריאות בהרמוניה צלילית. אם בשלוש השנים הראשונות מערכת הנשימה הייתה דומיננטית, הרי שבשלוש השנים הבאות תתפוס פעילות הלב והדם דומיננטיות מסוימת. המערכת הריתמית של האדם מביאה לידי ביטוי את הקשר והנשימה בין האדם – כמיקרוקוסמוס, לעולם – כמקרוקוסמוס. בהתפתחות הילד זוהי ההתחלה של התפיסה המופשטת והחשיבה האנליטית ובמקביל גם של החיפוש אחר הייחוד האישי והרצון הפרסונאלי. איכויות אלו ילוו את כל תקופות הלימוד בשנים הבאות.
כפי שציינו את איכות הצליל M שחי בפעילות האמנותית בשלוש השנים הראשונות, בו אנו יכולים לחוות את ההרמוניה בין התנועה "קדימה" של הדיבור, ויצירת התמונה עם התנועה הנגדית "אחורה" אל עולם הפנטזיה. כעת התנועה הנגדית שבאה מהעולם "מתקשה" יותר, הילדים מודעים יותר להפרדה בינם ובין העולם, ההפרדה הזאת מעוררת את הילדים לקוטב הפיזי של העולם. וכך התנועה "קדימה" אל העולם מתקדמת תוך כדי מפגש חוזר ונשנה עם "ההתקשות" של התנועה הנגדית וההתגברות עליה – כך מתהווה הצליל W שמלווה איכותית את השנים הללו.
כיתה ד'
אפשר לראות שנה זאת כמעין שנה "אנכית" (וורטיקלית). שנה של אווירה פורצת, כמו התעוררות, בה נולדות יכולות חדשות בתפיסה המחשבתית יחד עם מאבק מחפש ולעיתים מנפץ אחר האישי. אנו יכולים לראות זאת בנושאים כמו הזמן בעבודת התחביר ושברים בחשבון שהם נושאים מופשטים לחלוטין.
בסיפורי המיתולוגיה הצפוניים של העמים בסקנדינביה פועם הריתמוס הנורדי, דרכו מתגלות תמונות רבות עוצמה, והוא נושא בחובו איכות זו בדיוק. מיתולוגיות אלו כתובות באליטרציה (ריתמוס המצלול), וב – STABREIM ( STAB – המקל מחזק את התפיסה של הוורטיקלית), שם פועל הדיבור, באופן ריתמי מובנה, אל תוך ספירת הרצון בתנועה תופסת, אוחזת, אוספת, ומשתחרר, פורץ בתנועה מזקפת כלפי מעלה.
התמונות בסיפורים כעת אינם מרכז ההתרחשות אלא אופן דיבורם. הריתמוס "יושב" על הצלילים (העיצורים) החוזרים ויוצר חום מתגבר שהופך ומשתחרר בדיבור. אפשר לדמות את כאן את הישיבה סביב האש (הלב) וכך דרך הדיבור הריתמי, המגיח מהמעמקים, עולות התמונות. התמונות מתגלות מתוך האלמנטים. חשוב להקפיד, בעבודת הדיבור, לעבוד ולחפש דרך הסיפורים והמצלול את העבודה על ארבעת האלמנטים, ולחיותם דרך קטעי דיבור מתוך סיפורי הצפון, ודרך התמונות עצמן.
אנו יכולים לראות את הקצב – 1:4 במבנה הכללי של הכתיבה – במשפט השלם (הנשימה) מודגש צליל מסוים ארבע פעמים (הפעימה). גם אם לעיתים זה לא כתוב כך, בטקסט עדיין מתרחש הקצב השלם הזה, והוא צריך לבוא לידי ביטוי בדיבור.
לדוגמא- פתיחת "נבואת הרואה" מתוך האדה האיסלנדית בתרגומו של ש.טשרניחובסקי ( עם שיפורים )
האזן האזינו זמר שפתי
צאצאיו של הימדל גבוהים וקטנים
ולפטר צווני אבוא אספרה
תולדות קדם-ימים אותם אדע.
אזכור ענקים אבות הקדם
יחדו גדלנו לפני עדנים
תשעה עולמות ידעתי תשעה דורות עץ העולם
בגזע חזק עמקו שורשיו בקרקע.
אז בימות עולם ואימיר עודו חי
אין חול ואין ים לא גלים מלוחים
לא אדמה מלמטה לא שמים ממעל
אך תהום מפהקת תוהה ואין עשב.
עלו ובאו בני בור מן הבר
כוננו הם את מדגרד משכן בני-אנוש
חמה מדרום את הארץ האירה
וירוק הוריקה רינת השדה.
*
כעת גם אפשר להתחיל צורת הוראה חדשה של הטקסט, בה המורה ידבר והכיתה תחזור אחריו, בריתמיות הרמונית. ולא כפי שהיה עד כה (שפשוט דברנו יחדיו את הדקלום עד שכולם ידעו אותו בעל-פה).
האליטרציה מתחילה לכוון את הדיבור באופן מודע יותר אל חווית הצלילים, אל המוזיקליות, כלומר אל אלמנט חדש בשפה, מופשט יותר, משחקי יותר. לכן, רק עכשיו, אפשר להתחיל ל"שבור" את המילה, את המשפט ומתוך הטקסט הנלמד לבנות משחקי דיבור.
חשוב להדגיש, עדין לא מדובר בתרגילי דיבור או שוברי לשון למיניהם, משחקי הדיבור חייבים עדין להבנות באופן הרמוני מתוך הטקסט אותו מדברים הילדים, אך אפשר עכשיו לשחק בו – לשנות או להחליף את מיקום המילים במשפט, לדבר יותר מהר וכיו"ב. באופן כללי ,אפשר, להרגיש איך האווירה הספונטנית והמתנסה יכולה לצמוח בכיתה, בכול התחומים, ובעיקר בעבודת הדיבור.
לדוגמא, חשוב שהילדים יחוו התפתחות ועבודה מלאת חיים עם הדקלומים השונים. בכל פעם אפשר להוסיף אלמנט נוסף לתוך הדיבור – קצב, חלוקה לקבוצות, דגש מסוים שקשור לטקסט. באופן כללי, חשובה עבודה כזו על הטקסט, בה מתגלה כל פעם אלמנט חדש ובדגש אחר, ולא העיצוב הסופי, איך שהוא "אמור" להיות.
בזמן שסיפורי הצפון מלווים את הילד למשך כל השנה חשובים גם דקלומי העונות והדקלומים הקשורים לתקופות השונות. באופן טבעי אפשר להרגיש שהמחוות שליוו את הדקלומים בשלוש השנים הקודמות מתחילות להעלם ואינן משרתות כבר את הדקלומים השונים. כעת אפשר גם פשוט לעמוד ולדקלם, כך שהתנועה הפנימית והמאמץ של הדקלום הם לב העניין. דקלומי התקופות יכולים לקבל אופי של כתב חידה או מעיו שאלה – "מי אני ?", "מי אנחנו?" שמגרים באותו אופן את הרצון לעלות לאור, לגלות את הנסתר.
לדוגמא, דקלום-עונות עם דגש על האלמנטים השונים-
הנה השנה בכל רגע שונה
משתנה העונה לעונה חדשה –
הרוח בחורף, בכור האחים,
שורקת נושפת ברום ההרים
וטיטר המטר טיפותיו בשדות
החווירו עבים עד בוא האביב
ציוצים נשמעים וצצים מקיצים
על פני אדמה ראשוני נבטים
הסער חלף וסרה קרה
קיץ קרב ברקיע חמה,
במרחב החורב החום הנורא
שממה ודממה והומה אדמה
בדרך עומד הסתיו האיתן
מתגושש עם שמש, רועשים צמרות אילן
ענן מכסה קרניים חמות
משחקת חשכה עם אחד האורות
הנה השנה בכל רגע שונה
משתנה העונה לעונה חדשה.
כיתה ה'
לאור מחקריו של שטיינר מקבילה במובן מסוים התקופה היוונית העתיקה והקלאסית לחוויית הילד בכיתה ה'. בתקופה זו היה נוכח שיווי משקל בין הנשימה החוצה והנשימה פנימה, הריתמוס בין החוץ לפנים היה במוקד. שיווי משקל נפלא זה בין החוץ לפנים, בין האדם לקוסמוס, יצר את האמנות היוונית שכולה עומדת של איזון והרמוניה זו. מתוך שיווי משקל זה נוצר בתקופה זו אופן הדקלום היווני – הריתמוס היווני. ה"הקסמטר" הינו אחד מהריתמוסים היוונים. רובם הגדול של האפוסים והשירות ביוון העתיקה חוברו במשקל זה (למשל האיליאדה והאודיסאה).
ניתן לראות בנשימה זו מעין הדהוד או דינמיקה שחיה גם במערכת הנשימה של הילדים וזאת בעוצמה רבה בגילאים אלו. האיכות האופקית מקבילה לחוויית שיווי המשקל. ניתן לזהות באיכות מזל מאזנים, שאינו פורץ כרצון לביטוי אישי אלא מחפש אחר ההרמוניה עם החוץ ועם הסביבה. האופי האופקי נפרש גם על גבי ציר הזמן ומעניק את חווית התהליכיות, לעומת המידיות וחווית ההתעוררות של הריתמוס האנכי.
דרך הריתמוס היווני מתגלים לנו סיפורי המיתולוגיה היוונית כולה. אך זו אינה מגיעה פתאום, אלא בתהליך התפתחות, דרך התרבויות הקדומות, כך שהילד פוגש את שלבי ההתפתחות עד לתקופת יוון. הדגש על המעבר והצמיחה מתקופה לתקופה מהדהדים בליבו של הילד באופן משמעותי יותר מחוויית התקופות עצמן. אפשר לראות בתקופות התרבות גם מעין חזרה על השנים הראשונות (א-ג), כך שאופן הדיבור של הטקסטים השונים יזכיר את האיכויות של השנים הראשונות והמורה יכול לחזור על אותן הדגשים שהוזכרו בשנים ההם.
הריתמוס האופקי אינו יושב על צליל מסוים, בניגוד לריתמוס האנכי, אלא נושא את כל המשפט, את כל הסיפור, את כל הדיבור. הריתמוס בנוי ממבנה ומקצב של הברה ארוכה והברה קצרה בכל מיני שילובים. מבנה זה יכול לחזור על עצמו מספר פעמים. נהוג לחשוב שההברה הארוכה היא גם המודגשת (משוררים רבים עושים זאת בעברית בגלל שעברית היא שפה מודגשת ולא ריתמית) ובעצם בהברה הארוכה אנו נושפים את עצמינו "החוצה", מטביעים את רצוננו בעולם ובהברה הקצרה, הנשימה "פנימה", קולטים אל העולם לתוכנו. כל מבנה כזה של מקצבים, מבטא יחס שונה בין הנשימות לפעימות הלב, נהוג להבדיל בין ריתמוסים עולים – בהם מבנה המקצב מתחיל בהברה הקצרה, לבין ריתמוסים יורדים – בהם ההברה הראשונה היא ארוכה.
לא ניתן להקיף בחיבור זה את כל השילובים אבל כשם שראינו כי בריתמוס האנכי (הצפוני) באים לידי ביטוי באופן מודגש ארבעת האלמנטים, כאן עוברים אלה התפתחות אל תוך ארבעת הריתמוסים, שקשורים לאותם האלמנטים ועובדים על ההרמוניה של הטמפרמנטים.
האדמה טרוכאוס ארוך/קצר — ^
מים דקטיל ארוך/קצר/קצר —- ^ ^
אויר אנפסט קצר/קצר/ארוך ^ ^ —
אש ימבוס קצר/ארוך ^ —-
הנה דוגמא לדקלום שבו מתחלפים הריתמוסים בהתאם לתמונה והאווירה.
"נר התקווה המפציע"
לילה ירד על הים וכיסה בחלום את המים
ובמרום מלאה הלבנה כמלכת השמים
זוהר אורה מפילה גלימתה הרכה על המים
ובלב הים שטה לה סירה.
על גלי ים זעירים מפליגה הסירה אך לפתע
ממערב נשמעות הרוחות בשריקות ובזמר
פתע פתאום הגלים לגבהות רוממות נהפכו
ובסירה הקטנה ללא-די הם מכים בחוזקה
רוח נשבה במפרש לכל צד טולטלה הסירה.
סערה של רוחות וברקים מסביב
נרעשו מלאכים בשחקים
הגלים הגבוהים געשו ורגשו
למושכה למצולות הן רצו,
הסירה במרחק כה קלה וקטנה
ללא חת נעמדה איתנה
נר ליבה מדליקה מחכה אמיצה
שהסער יחלוף במהרה,
כל שלוש יממות נאבקה הסירה
ברביעית דממה הסופה,
הרוחות נרגעו המים שקטו
רק שחפים במרום עוד נותרו
אומללה הסירה את שבריה אספה
כה עייפה נרדמה.
שמש היום החדש את פצעי הסירה אז האירה
ובקרני אהבה כל כאב וכל שבר הבריאה
אל יעדה הסירה בבטחה את דרכה אז המשיכה
ובליבה עוד דולק נר התקווה המפציע.
*
במהלך השנה, חשוב לעבור עם הילדים על ארבעת הריתמוסים הללו. אלה למעשה מהווים בשנה הזאת את הבסיס לעבודת הדיבור של הילדים, כולל תרגילי הדיבור שלהם. את תרגילי הדיבור, שוברי הלשון למיניהם ושאר התרגילים יתחילו הילדים בשנה הבאה.
ההקסמטר הוא המבנה הריתמי ההרמוני ביותר. הומרוס בלימודו אחר הקשר בין פעימת הלב והנשימה, הביא את ההקסמטר לשיא פריחתו. זה מבטא כאמור את הקשר בין האדם עם הקוסמוס.
ההקסמטר הוא מבנה של שורה בעלת שני חלקים, כל חלק הוא בעל ארבעה דקטילים (כל חצי משפט מתחקה אחר הקצב 1:4 של פעימות הלב והנשימות) :
___ ^^ ___ ^^ ___ ^^ ( ___ ^^) , ___ ^^ ___ ^^ ___^^ ( ___ ^^)
__ ^ ^ __ ^ ^ __ ^ ( ^ __ ^ ) ^ __ ^ ^ __ ^ ^ __ ^ ( ^ __ ^^)
פ תח שי רי ל ד מ טר , י פת ה קבו צות ה נס ג בת
לה ל א לה, ול ב תה ד קת ה קר סול, א שר ה דס
הנה, לדוגמא, קטע הקסמטר מ"ההמנונים ההומריים" בשם "אל האדמה אם כל" –
לאדמה אם כל יש, ליפת השתות אזמרה,
היא הבכורה הקדומה, המפרנסת את כל באי חלד,
כל ההולכים עלי ארץ וכל השורצים בתוך מים,
גם את אשר יעופפו, משפע עושרך כל ישבעו.
מברכתך בפרי בטן וגם בפרי ארץ יחנו,
וברצותך, הכבודה, תתני המחיה או תמנעי
מאנשים בני חלוף, ואשרי האדם שתטי לו
חסד ויקר בתם לב- שפעה לו תהי עד אין קצה:
מגד תנובה על שדהו יעיק, ועלי מרעה-דשא
ירב צאנו, ושכיות כל חמדה את ביתו תמלאנה.
המה לצדק ישרו בעיר שיפו בה נשיה,
עשר ושפע טובה תמיד בדרכם ילוומו :
רעננים ודשנים ינובו בניהם ויצהלו,
ובמקהלות ענודות רב-פרחים בנותיהם תשחקנה
בין פרחי-חן עלי דשא ובנפש שמחה תרקדנה-
כה יעשה למכבדיך, אלה נערצה, רבת שפע.
רב השלום, אם אלים, למככב לרקיע האשת,
חלף שירי בחסדך העשר לי תני לשמחני.
אפס אני גם אותך ושירה גם אחרת אזכירה.
*
לעבודת הדיבור קשורים באופן ישיר תרגילי תרבות הגוף – חמשת התרגילים היוונים: ריצה, קפיצה, היאבקות, זריקת דיסקוס והטלת כידון. נהוג לתרגל תרגילים אלו בכיתה ה' וזאת כחלק מהעבודה על תרבות הגוף וכמובן כהכנה ל"משחקים האולימפיים" שמתרחשים בשנה זו. הם מבטאים גם באופן אחר את הקשר בין האדם לקוסמוס, ובמקרה שלנו בין תנועת הגוף הפיזי לתנועת כוכבי השמים.
כאן גם מתחילים הילדים לפגוש את תרגילי הבוטמר שהתפתחו מתוך כוונה לפתח פעילות גופנית שמחזקת את כוחות החיים והגדילה של הילדים. במקרים מסוימים אפשר כבר שנה קודם (כיתה ד) להתחיל עם התרגילים הראשונים של תרגילי הבוטמר, מתוך הבנה שאם עד כיתה ד הייתה הפעילות הגופנית נעשית מתוך המשחק והסיפור מאחוריו, כעת, יחד עם תחילת שחרור התמונה אל התפיסה המופשטת יכולה גם הפעילות הגופנית לקבל אופי שכזה.
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון