הומור וחינוך ולדורף | ליאת אדלר

מתוך ההקדמה:
הבחירה לעסוק בעבודה זו בנושא ההומור, ובעיקר הומור בקרב אנשי חינוך בחינוך ולדורף , הגיעה אליי מתוך ההבנה כי לאורך לימודיי בחינוך ולדורף נדמה היה כי מעולם לא עסקנו בנושא, לא דיברנו על הומור, התחושה הייתה כי אין להומור מקום של כבוד באנתרופוסופיה, מכיון שצחוק מעצם טבעו, לא יכול לבוא בכפיפה אחת עם רצינות, אחריות ועבודה חינוכית, על אחת כמה וכמה עבודה חינוכית שמגיעה מתוך מדע הרוח. הלכה והתגבשה אצלי התחושה של החוסר ב הומור ומתוך כך רצון להעמיק ולחקור מהו מקומו של ההומור בהוראה. אני מורה למלאכה בבית ספר ולדורף, ונמצאת בלימוד מתמיד כדי לעשות את עבודתי במפגש עם הילדים וצוות המורים בצורה מיטיבה. בפגישותינו עם התלמידים, אנו מחנכים אותם, מחנכים ומורי מקצוע כאחד. כמורי ולדורף העוסקים תמידית בעבודה רוחנית ,חשוב היה לי לבדוק את המהות הרוחית של ההומור. לתחושתי ישנה הקלת ראש או תפיסה נמוכה של ההומור כ"לא רציני" , כזה שמתנגש עם ה"עבודה הרצינית" שאנו עושים. תחושה זו לוותה אצלי בתהייה, שמא רצינות היתר שבה אנו לוקחים את עצמנו , לא זו בלבד שאינה מועילה לילדים, אלא אף עלולה לחבל בעבודתנו.

לקריאת העבודה: