תוכנית הלימודים לגיל הרך

עקרונות כלליים

בתקופה ההתפתחותית שבה נמצאים ילדי הגן יש משמעות רבה לפיתוח מיומנויות קוגניטיביות, חברתיות, רגשיות ופיזיות, אלו מקבלות ערך שווה. הכוונה לעודד ולטפח יכולות וכשרים מגוונים ושונים, כך שיהוו בסיס להמשך החיים. הפעילויות משקפות את תחומי העניין, הצרכים ושלבי ההתפתחות של הילד והסביבה המקיפה את הילד,בנויה בקפידה ומעוצבת לטפח הן למידה אישית והן למידה חברתית.

עד גיל שבע הילד לומד את העולם סביבו בעיקר דרך עיבוד תחושתי- מוטורי, אלה השנים שמרכז הכובד ההתפתחותי קשור להתפתחות הסנסו-מוטורית. האינטגרציה החושית-מוטורית שבאה לידי בטוי בהליכה, דיבור ומשחק היא הבסיס לאינטגרציה מורכבת יותר שהכרחית לחשיבה מורכבת, לאוריינות והתנהגות מתואמת לסביבה. חינוך וולדורף שם דגש בשבע השנים הראשונות על ביסוס וארגון מיטבי של תהליכים סנסו-מוטוריים המהווים בסיס לפיתוח כישורים מנטליים וללמידה אקדמית.

הלימוד נעשה דרך דוגמה, פעילות, עשייה ומשחק במקום בהוראה ישירה. מושם דגש על פעילות ועבודה וליווי של תהליכים ארוכים אותם ניתן ללוות לאורך תקופה. למשל, "מן הזרע אל הלחם". בתהליך זה נזרע חיטה ונגדל אותה לאורך השנה עד הקציר טחינת החיטה ואפיית הלחם. דרך דוגמה וחיקוי, פעילות, עשייה ומשחק דרמטי תוכנית הלימודים מתאימה את עצמה לילד, לצרכיו, להתפתחותו ולעולמו הפנימי.

מתוך הכרה בתפקידו החיוני של המשחק החופשי ומלא דמיון בשלבי ההתפתחות בשנים הראשונות לחיים יש לו מקום נכבד בהוויית הגן. דרך המשחק הילד מתרגל מצבי חיים שונים, פתרון בעיות, עיבוד של תכנים רגשיים ועוד.

דגש רב מושם על דפוסים סדירים של פעילויות החוזרות שוב ושוב בריתמוסים דומים, הן בכל יום, הן בכל שבוע והן בהתבוננות שנתית. דפוס מחזורי משתקף בנושאי עבודה הקשורים למשל לעונות השנה.

טבעו של הגיל הרך

מישורי ההתפתחות השונים – הפיזי, הרגשי והקוגניטיבי – קשורים זה בזה קשר עדין שאי אפשר עדיין להתירו. שלמות זו בישותו של הילד ושילוב כוחותיו השונים זה בזה מגדירה את הקוריקולום לגיל הרך ומאפיינת אותו; הקוריקולום נבנה כך שיתאים לצרכיו המשתנים של הילד בכל שלב.

בשנים אלו, עד גיל 6, 7,  יש משמעות רבה ביותר לצימוח, לגידול ולהתפתחות של הגוף הפיזי על מובניו הרחבים ביותר. מבנים במוח ואברים פנימיים של גופנו מתעדנים ומשתכללים והתהליך אינו נשלם עד גילאי בית הספר. עד לתקופה זאת שיטת הלמידה העיקרית של הילד הצעיר היא באמצעות עשייה וחוויה – הוא "חושב" עם ישותו הפיזית כולה.

תהליכי למידה והכרה בגיל הצעיר, טבעם צריך להיות טבע של הנעה עצמית, כך שיתאפשר לילד להכיר את העולם בדרך המתאימה ביותר לגילו – דרך חישה פעילה, נגיעה, חקירה וחיקוי; במילים אחרות – דרך עשייה. רק כשמופיעות יכולות חדשות, בסביבות גיל שבע, רק אז הילד מוכן פיזית, רגשית ושכלית להוראה פורמאלית. דרך פעילות פיזית חווייתית בהנעה עצמית הילד הקטן "תופס" את העולם כדי להבינו – דרישה מקדימה חיונית לפעילות שתבוא לאחר מכן, תפיסת העולם דרך מושגים. מכאן שהילדים מכוונים להשתלט על מיומנויות פיזיות מגוונות, לבטא את עצמם במשחק חופשי, להפעיל את כוחות הדמיון והרגש, לטפח את כוחות היצירה, כל אלו לפני היכולות המופשטות השכליות.

חינוך לגיל הרך – מטרות ויעדים

מתן הזדמנויות לילדים להיות פעילים בחיקוי בעל משמעות – החיקוי של פעילויות ומעשים בעלי משמעות והגיון הוא האמצעי העיקרי של תהליכי הלמידה בגן ברוח חינוך ולדורף. אי לזאת המבוגרים בגן מלמדים בדרך של חיקוי ורוב מה שהילדים לומדים בשלב זה נלמד בדרך של דוגמה. הילד לומד עבור החיים מן החיים (רכישת שפת האם למשל מתרחשת בעיקר באמצעות חיקוי) והילדים לוקחים דוגמה להתנהגותם ממה שמתרחש סביבם. פעילויות של מבוגרים מגרות תגובות ישירות אצל הילד הצעיר והגננים מבצעים את משימותיהם היומיומיות כך שיהיו ראויים לחיקוי.

הגן הוא קהילה של "עושים" הנתמכים בדרך של עבודה בעלת משמעות, באפיית לחם, בהכנת הארוחה, בניקיון, במלאכות יד פשוטות, בעבודת האדמה, בהכנת שימורים ועוד. עזרה מצד הילדים מתקבלת בברכה אבל לא דורשים אותה. פעילות הגנן יכולה לתת השראה לילדים להיות פעילים עצמאית, למצוא את מצבי הלמידה שלהם תוך משחק. ילדים תופסים כל דבר שהמבוגרים עושים והוא נרשם אצלם בזיכרון. הגננים מודעים להשפעתם המוסרית על הילד ועל פיתוח הרגלים טובים דרך החיקוי. הגן מאפשר מגוון של פעילויות המתאימות לחיקוי שמתרחשות במהלך יום הלימודים. פעילויות כגון אלה יכולות לכלול משימות משק בית: אפייה, בישול, ניקיון, טיפול בחדר וכדומה. לכל הפעילויות הללו יש בסיס חברתי, מעשי, מוסרי וחינוכי.

כוחות החיקוי, שהנם כה חשובים בעזרה לילד הצעיר להכיר את העולם ולהבינו בשלב ראשון זה, גוועים בטבעיות, סביב גיל 6,7 ומפנות את מקומן לסוג חדש של ידיעה המופיע בלימוד מכוון מתוך הוראה הפונה ישירות לחשיבה (בכיתה א'). הקוריקולום משתנה כששלב אחד של התפתחות הילד מסתיים ושלב אחר מתחיל.

עבודה עם קצב ועם חזרות – גני ילדים ברוח חינוך ולדורף מזהים את הקצב בתור עקרון חינוך חשוב. ילדים זקוקים לביטחון שבהמשכיות ואירועים סדירים מסמנים את שנת הלימודים בגן, את השבוע ואת היום. בפעילויות עונתיות חוגגים את מחזורי השנה: הסתיו בגן הילדים יכול להיות תקופה לאסיף, למסיק זיתים והכנתם, להכנת שימורים, והאביב – תקופה לשתילה, לעיבוד האדמה ולהכנת הלחם משיבולים. "פינת עונות" בחלל המרכזי או בסביבה הרחבה יותר משקף את עולם הטבע המשתנה לכל אורך השנה. כך גם נושאים של שירים, סיפורים ופואמות משתנים עם חילופי העונות. זאת ועוד, לכל שבוע יש קצב סדיר משלו, של פעילויות חוזרות ונשנות, כלומר יום אפייה, יום ציור, יום גינון.

לכל יום יש קצבים משלו והם קטנים יותר ותומכים בפעילויות היום. קצבים יומיים אלה עוזרים לילד להרגיש ביטחון ולדעת למה לצפות. שיר סידור החדר למשל יכול לסמן את סופה של פעולה אחת ואת תחילתה של אחרת. היום בנוי כך שיש קצב משתנה – עם תקופות של התכווצות ותקופות של התרחבות – וכך מספקים איזון בין תקופות פעילות לתקופות מנוחה. בפרקטיקה, יתכן שפירושו של דבר יהיה שאחרי משחק יצירתי יבוא משך זמן מרוכז יותר במעגל או שאחרי פעילות חוץ נמרצת יבוא סיפור שקט. יש חילופים ריתמיים בין "זמן הילד" (משחק יצירתי, זמן בחוץ) וזמן הגנן (פעילות מונחה בדקלום, שירה, נגינה או יצירה או סיפור); זמן המורה קצר יחסית בשלב זה. עבודה עם קצב עוזרת לילדים לחיות עם שינוי, למצוא את מקומם בעולם ולהתחיל להבין את העבר, את ההווה ואת העתיד. היא מספקת בסיס חשוב מאוד להבנת הזמן, מה התרחש לפנים ומה עומד לבוא לאחר מכן, ועוזרת לילדת להתייחס לעולם הטבע ולעולם בני האדם. תשומת לב לקצב מטפחת התפתחות בריאה ולימים מובילה לחיים מאוזנים.

חזרה גם ממלאת תפקיד חשוב בביסוס ההמשכיות ובהתפתחות הבריאה של הזיכרון. זיכרונם של הילדים מתחזק באמצעות חוויות חוזרות ונשנות; הילדים זוכרים פעילויות יומיות, שבועיות ושנתיות בגן ולעתים קרובות מצפים להם בלהיטות בפעם השנייה שהן מתרחשות. דוגמא נוספת, לא מספרים סיפור רק פעם אחת אלא פעמים רבות: החזרה נותנת לילדים הזדמנות להכיר את החומר ולהעמיק את יחסם עמו.

עידוד התפתחות אישית, חברתית ומוסרית – ילדים לומדים באמצעות המשחק היצירתי שלהם ובאמצעות פעילויותיהם החברתיות היומיות כיצד לקיים יחסי גומלין זה עם זה. בגן לומדים לחלוק, לעבוד יחדיו ולשתף פעולה. הם מכירים את גנניהם וסומכים עליהם והם מסוגלים לקיים יחסים הרמוניים עם ילדים אחרים ועם מבוגרים. מורים וילדים נוהגים זה בזה בכבוד ובאכפתיות.

דגש חזק שמים באכפתיות לסביבה – הן הסביבה בתוך הבית, הן הסביבה בחוץ. אפשר ללטש צעצועי עץ ולתקנם למשל, שלא כמו צעצועי פלסטיק. פעילויות של גינון והכנת קומפוסט, במקומות שבהם אפשר לקיימן, מכירות לילדים את רעיון האקולוגיה והם חלק חשוב מתוכנית הלימודים.

יש רגעים של הדרת כבוד בכל יום והגננים יוצרים באהבה הזדמנויות לילדים לחוש חדווה, התפעלות ופליאה. חגים מספקים חוויות תרבות ורגשות דתיים לילד. סיפורי מעשיות מסורתיים וסיפורי טבע עוסקים בממלכת הרגשות ומעוררים בהדרגה חוש מוסר מעודן כדי להבדיל בין טוב לרע.

סיפוק חוויית למידה משולבת – את חוויית הלימוד של ילדים שגילם אינו עולה על שבע יש לשלב ולא לחלקה לחלקים. ילדים צעירים זקוקים לחוות את הרלבנטיות של עולמם קודם שיפרידו את עצמם ממנו ויתחילו לנתחו במנותק. משום כך, למידה בגן היא למידה משולבת במקום למידה המבוססת על נושאים. מתמטיקה ושימוש בשפה מתמטית יכולים להתרחש בשולחן הבישול בו מכינים את האוכל (פרוסות גזר דקות הן מעגלים טבעיים נפלאים שיש להם ערך מוסף – אפשר לאכול אותן לאחר מכן במרק!) ומושגים כגון חיבור וחיסור (או פחות או יותר), משקל, כמות, מספר וצורה – את כולם תופסים מעשית כחלק מחיי היומיום. בארוחות יש הזדמנות למוסרי, לחברתי ולמתמטי לעבוד יחד בעוד הילדים עוסקים בעריכת מקומות ובהתחלקות במזון שהוכן מקודם כך שכולם יוכלו לאכול. שוב יש להדגיש שאנו לא עוסקים בלימוד ישיר, קוגניטיבי ומופשט בגן הילדים ברוח חינוך ולדורף. תהליכי הלימוד תמיד יהיו עקיפים ויובאו דרך פעילות, עשייה וחיקוי.

באמצעות משחקי תנועה הילדים מזהים דפוסים ויוצרים אותם מחדש – בפנים, בחוץ, לסירוגין, מלפני, מאחורי. הילדים ממיינים חפצים טבעיים כגון בלוטים, אצטרובלים, ערמונים וקליפות, מסדרים אותם וסופרים אותם כחלק ממשחק ספונטאני. ילדים בגני ולדורף מעורבים ישירות בחוויה המתמטית ומשתמשים בשפה מתמטית באופן טבעי, שבדרך כלל מוטבע בהקשר חברתי ומוסרי. חוויות למידה עבור הילד הצעיר אינן נפרדות מחיי היומיום: הלמידה זוכה במשמעות באמצעות הרלבנטיות שלה לחיים.

כנזכר לעיל, נוקטים בגישה דומה ללימוד שפה ואוריינות. ילדים מפתחים יכולת בדיבור, בהקשבה וביכולת להשתמש במילים בביטחון, מדברים בחופשיות ולומדים להקשיב לאחרים. הדגש הוא על דיבור בעל-פה, על  מסורת דבורה והילדים מאזינים לסיפורים נפלאים רבים השייכים למורשת הספרותית של תרבות הילדות.

סיפור שמספרים אותו היטב יוצר הערכה לקול האנושי וליופייה ולקצביה של השפה. הוא גם עוזר להרחיב את אוצר המילים ולסייע לפיתוח זיכרון טוב. ילדים עוזבים את גן הילדים עם רפרטואר עשיר ומגוון של שירים, סיפורים ופואמות; הרפרטואר הזה יכול לכלול חרוזים בשפות זרות (אותן אפשר ללמד בגן ולדורף מגיל חמש, רק באמצעות התנסות ישירה בשפה המדוברת). הרבה מלמידה זאת אמור להתרחש בדרך המשולבת שתוארה – אף כי שעת הסיפור היא תמיד אירוע מיוחד מאוד.

ילדים עוסקים בפעילויות יצירה רבות כגון רקמה, המפתחות תיאום בין יד לעין, זריזות ידיים והתמצאות (הכנה מועילה לקריאת טקסט מודפס משמאל לימין). ילדים גם מדברים על ציוריהם ומתענגים על סיפור סיפורים באמצעות "קריאת" התמונות שלהם. פעילות זאת מקדמת את טיפוח המיומנויות הוורבאליות ומשחררת את הנרטיב מהטקסט המודפס וכך מעודדת את הילדים להשתמש במילים שלהם. ילדים רבים גם משחקים הצגות של תיאטרון בובות או מבצעים אותם ומפתחים מיומנויות דרמה בדרך עבודה עם דיאלוג ועם נרטיב. ציור ורישום עוזרים עם איזון וסימטריה ורוב הילדים בני החמש מסוגלים לכתוב את שמם. ילדים חווים את המוזיקליות של השפה ואת היבטיה החברתיים דרך משחקי מעגל (ring games) ואוריתמיה, צורה של תנועה העובדת עם שפה ועם מוזיקה.

שילוב פעילויות אלה מטפח אהבה לשפה, מקדם רהיטות ונותן לילדים זמן להכיר באמת את המילה הדבורה – ההכנה הטובה ביותר והבסיס להתקדמות האוריינות לאחר מכן. השימוש בשפה משפיע גם על ההתפתחות הקוגניטיבית מכיוון שמילים שנבחרו היטב ותחביר טוב תומכים בחשיבה בהירה.

עידוד למידה דרך משחק יצירתי ותמיכה בהתפתחות פיזית – הילדים מסוגלים להפעיל את יכולתם להבין ולחשוב דרך משחק ומגבשים אותה. משחק יצירתי תומך בהתפתחות פיזית, רגשית וחברתית ומאפשר לילדים ללמוד דרך חקירה וגילוי. הוא גם נותן מקום לשימוש בדמיון – היבט חיוני של האינטליגנציה האנושית. המשחק מעודד את הילד להיות בעל כושר המצאה והסתגלות והעבודה עם יוזמה ובכישרון. זאת ועוד הוא מפתח את הריכוז ומחזק אותו.

מחקרים מראים שילדים המשיגים תוצאות גבוהות ביותר במשחק סוציו-דרמטי, יש אצלם גם ההתקדמות הגדולה ביותר בכמה נושאים קוגניטיביים כגון יכולת שכלית גבוהה יותר, משך קשב גדול יותר ויותר חדשנות ודמיון ביחס לאחרים. שחקנים טובים מפגינים אמפתיה רבה יותר כלפי הזולת, פחות תוקפנות ובדרך כלל יותר הסתגלות חברתית ורגשית. בגן ולדורף מקציבים זמן ומקום למשחק יצירתי ומבחר של חפצים מתאימים כגון בגדים, קליפות, בולי עץ, בובות וצעצועים ביתיים כדי לתמוך במגוון מצבי משחק.

עידוד הילדים להכיר את העולם ולאהוב אותו – כנזכר בסעיף שעסק בקצב ובחזרה, מעודדים את הילדים לפתח יחסים טובים עם עולם הטבע. הם לומדים להעריך את מתנותיו ולהבין את תהליכיו ואת דפוסי השינויים שבו. משימות שונות מספקות הזדמנויות לחוויות אלמנטאריות במדע ומשתמשות היטב בארבעת היסודות. ילדים מכינים צעצועים מחומרים טבעיים כגון צמר כבשים, עץ, לבד, כותנה ועוד. חפצים רבים נעשים כמתנות לבני משפחה. מעודדים את השתתפות המשפחה והגננים עובדים עם ההורים על יצירת "סיפורי יום הולדת" על סמך הביוגרפיה האישית של הילד ומספרים אותם בטקסים מיוחדים שהמשפחה מוזמנת אליהם.

אנשים בקהילה העוסקים באומנות כלשהי או שיש להם מיומנויות מיוחדות מוזמנים לעתים קרובות לבקר בגן. טיולים בסביבה הקרובה של הגן הם חלק חשוב ביותר מסדר היום והשבוע. בטיול מושם דגש על חווית הטבע ועל השתלבות ומשחק חופשי בתוכו ולא על לימוד שכלתני של אלמנטים ממנו.

מתן סביבה בטוחה וידידותית לילדים – הגן צריך להיות מקום חמים המקדם את באו בברכה, מרחב חופשי מעוצב באמנות המשמש מסגרת למה שמביא הדחף היומי. הצעצועים מקורם לרוב בחומרי טבע שונים: אצטרובלים, פיסות עץ טבעיות, ענפים מגדלים שונים, פיסות בד פשוט וכדומה. כל מה שאינו גמור ומעוצב עד הסוף יכול לשמש מקור לדמיונו היותר של הילד בצורה הטובה ביותר. פיסת עץ פשוטה יכולה להיות פעם מטוס, פעם מכונית, פעם עץ ופעם נסיכה. מעטים הם הצעצועים ה"גמורים" הדורשים שימוש בצורה מוגדרת. הריהוט הוא קטן מידות וידידותי לילדים והיום מובנה כאמור כדי לספק לילד תקופות של פעילות ותקופות של מנוחה. הקבוצות בדרך כלל מעורבות מבחינת הגיל; הילדים הגדולים יותר, המכירים את הקצב של גן הילדים יכולים לעזור לחברי הקבוצה הצעירים יותר להרגיש ביטחון.

עבודה עם הורים – גננים בגן ולדורף מחויבים לקיים יחסים טובים עם הורים ומחויבים לתהליך פיתוח מיומנויות הורות. הם מכירים בחשיבותו של מעבר שמח וחלק מהבית לגן. הגננים עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם ההורים כדי להשיג זאת. רוב הגנים מקיימים מפגשים של ההורים והפעוטות ויש להם השפעה טובה במשפחה לפני שהילד נכנס לגן. הגננים מקדמים את חשיבותן של שותפויות הדוקות עם ההורים ומדגישים אותן; הם מספקים מוקד לתמיכת הורים. נוצרים גם קשרים עם ההורים דרך מגוון פעילויות אירועים חברתיים המבוססים בבית הספר. מעודדים קשר הדוק בין הורה למורה.

דוגמה למפגש בגן

הדרך הטובה ביותר להדגים את השילוב של המטרות החינוכיות לעיל היא לתאר מפגש בוקר אופייני בגן. מובן שדוגמה זאת רק מדגישה אפשרות אחת של פעילויות. חשוב לציין, בחינוך ולדורף אין דרך אחת נכונה לעשות דברים. הנעשה מכוון לילדים עצמם עמם עובדים ולצרכיהם העמוקים, למחנכים ולדרכם האישית ולמפגש האנושי שנמצא בכל עת במרכז. למחנכים בחינוך זה יש אוטונומיה וחופש לעשות את הדברים, כמובן ברוח חינוך ולדורף, בהתאם לילדים, לסיטואציה ולנכון ברגע מסוים. מכאן שכל גן וכל כיתה יכולים להיות שונים לגמרי זה מזה, לעשות דברים אחרים ועדיין לעבוד באותה רוח. יחד עם זה, בגן הילדים, בדרך כלל יהיה לכל יום בשבוע מוקד מרכזי משלו, המשתנה עם חילופי העונות.

צוות הגן עובד בו שעות רבות הן לפני בוא הילדים בבוקר, הן אחרי לכתם. יש פעילויות וחומרים שצריך להכין כמובן אבל, חשוב יותר, צריך להיות מצב רוח נכון והתכוונות פנימית של המחנכים במקום. הצוות לרוב נפגש בבוקר ועושה הצורות שונות התכוונות משותפת קודם שהם הולכים לחדריהם כדי להיות שם כשהילדים באים.

כשהילדים מתחילים להגיע, מוביל הגן כבר עסוק כדי לקדם בברכה את הילדים לאחר שתלו את מעיליהם והחליפו נעליים, כאילו באו הביתה. בתחילה יכול להיות משחק חופשי בקבוצות קטנות של ילדים הבוחרות את מקומן, אולי להרים את הבובות ולהלבישן, בנייה בבולי עץ קטנים או נהיגה באוטובוס עשוי מכיסא הפוך. המבוגרים עוסקים בדרך כלל במטלה כלשהי כגון הכנת בצק אם היום הוא יום אפייה. יש שיחות ומקצת הילדים יכולים להעדיף להיות בסביבת המבוגרים, כבימים ימימה: מסתכלים, "עוזרים" בעוד המבוגרים עובדים, שואלים שאלות וכן הלאה. רגעים בלתי רשמיים אלה חיוניים, בוודאי בעולם שבו כולם עסוקים כל כך לעתים קרובות.

המבוגרים יוזמים את השלב הבא בכך שהם מתחילים לפנות את החפצים והילדים מצטרפים – עוזרים לכל כלי או חפץ למצוא את מקומם על מדף או בסל. כוחות החיקוי הם חזקים ביותר בגיל זה ואפשר לכוונם בקלות רבה ביותר כשהמבוגרים עושים את מלאכתם במודעות ובקפידה, חוזרים על מחוותיה של כל תנועה בקצביות ובטבעיות. ילדים יכולים ללמוד לעשות מלאכות מורכבות ומעשיות, אפילו בכלים חדים או בציוד מסורבל, אם הם רואים את המלאכות הללו נעשות באהבה ובאכפתיות.

עשיית סדר היא מטלה חשובה ועוסקים בה כך שלא עולה על דעתם של הילדים שעשיית הסדר מקלקלת את הנאתם או שהיא משימה משמימה. ברגע שמחזירים את הדברים למקום הילדים נאספים ל"מעגל" (ringtime) ובו שרים שירי עם, מדקלמים פסוקים ומשחקים אותם. לפעמים יכול לבוא מורה לאוריתמיה (אמנות תנועה ברוח חינוך ולדורף)  או מורה לשפות זרות לתרום את חלקו לפעילויות המעגל. פעילויות אלה עוזרות למקד את קשב הילדים ובייחוד מחזקים את מיומנויותיהם הלשוניות. הקשבה והגייה ברורה אפשר לתרגל בעזרת דקלום קצבי מסוג זה. לאחר מכן הילדים הולכים לשירותים ושוטפים ידיים. מקצת הילדים הגדולים יותר החוזרים ראשונים עוזרים לסדר את השולחן ולעורכו: מצעיות, כלי אוכל ואולי אגרטל. פורסים לחם וכולם נאספים לומר ברכה ולשיר כמה שירים עונתיים. אין מאמץ מכוון ללמד את הילדים בשום מובן פורמאלי. הילדים מחקים את הפעילות המודעת של הגנן.

לאחר ארוחת בוקר קלה, מקצת הילדים עוזרים לפנות בעוד אחרים יוצאים לתקופה נוספת של משחק חופשי או פעילות אחרת באמנות או במלאכה. כאן הילדים נוהגים לפי תגובה ויכולים לצייר או לכייר כל עוד העניין שלהם נמשך. הזמן הזה יכול להיות הזמן לצאת החוצה אל הגן או אל ארגז החול או אולי אפילו ללכת לטיול בסביבה או לפארק סמוך. ושוב כולם חוזרים, תולים מעילים וצעיפים, מסדרים את הדברים בקפדנות ואז כולם נאספים, אולי סביב כיסא ב"פינת סיפור". הבוקר מסתיים בכך שהגנן מספר סיפור מעשייה. עד סוף הסיפור ההורים כבר מחכים בחוץ לאסוף את ילדיהם. מקצת הגנים כוללים גם מפגשי אחר צהריים. במקרה זה, אוכלים ארוחת צהריים, אחריה מנוחת צהריים ואחר כך עוד תקופות משחק.

לכל יום בשבוע יש פעילות אמנות או מלאכה משל עצמו כגון יום אפייה. רוב הגנים מציעים צביעה בצבעי מים ורישום בגירים או כיור בשעווה ואוריתמיה, אך מלאכות היד משתנות לפי המתקנים או לפי המיומנויות המיוחדות של המבוגרים המעורבים בדבר. בכל הפעילויות הללו הילדים לומדים לפי דוגמה ומוצאים את דרכם בתוך החוויות בקצב האישי שלהם. כך הילדים לומדים לחקור ולהיות יצירתיים בעודם רוכשים אהבה לעבודה. הדבר מתבטא בהרגשה מתגברת של ביטחון עצמי וחריצות רגועה כשהילדים עסוקים. אותה הרגשה עוברת למשחק יצירתי. קצב חזק ומלא חיוני עוזר לתת לילדים תחושה עמוקה של ביטחון.

מבוא ללמידה פורמאלית

מסגרות רבות של חינוך ולדורף הוכיחו במשך שנים רבות של ניסיון (יותר מ – 90 שנה) שאוריינות ויכולת חשיבה מופשטת, כמיומנויות פורמאליות נלמדות באפן הטוב ביותר כאשר הילדים מגיעים לשלב של בשלות מסוימת, שלב שמגיע לרוב בשנה השביעית. הגישה העקרונית של חינוך ולדורף, ולפיה אין מאלצים אוריינות מוקדמת ויכולת חשיבה במונחים כמותיים ופורמליים מובילה לכך שתלמידי כיתה א (בגיל 6+) לומדים לקרוא ולעבוד פורמאלית עם מספרים בהתלהבות ובנכונות שכאלה כיוון ש 1. הם הגיעו לשלב של מוכנות התפתחותית 2. מגוון החוויות המעשיות ומלאות החיים, שהילדים עברו בגן, תומך בתהליך למידה זה במובנים רבים ועמוקים.