התפתחותו של הילד בגיל בית הספר היסודי

הסביבה החינוכית שנבנית סביב הילד בבית ובבית הספר, בבילוי זמנו החופשי ובמשחקיו, ביחס ובקשר עם עולם המבוגרים וביחסים המתפתחים עם חבריו לגיל, סביבה חינוכית זו רצוי שתהיה קשורה לאותם כוחות ואיכויות שמתפתחים בילד בזמן מסוים. מה שאנו כמבוגרים רוצים מהילד כאשר יהיה מבוגר, שאיפותינו, ציפיותינו ממנו וכדומה מצד אחד, וכל מה שאנו זוכרים מילדותו המוקדמת מהצד השני שמים פעמים רבות מסך על פני מה שמתפתח בילד בזמן מסוים ודורש את תשומת לבנו. עלינו, אם כן, להבחין באיכויות המתפתחות של הילד עצמו ולכוון את המערכת החינוכית במובנה הרחב (בית, משחקים, חברה וכמובן השהות בבית הספר) כך, שתתן לו מענה עמוק על צרכיו והתפתחותו בגיל בו הוא נמצא.

הילד בגיל בית הספר היסודי, שנים 6, 7 ועד 12, 13 מתפתח במובנים רבים ושונים, אולם מרכז התפתחותו, הדבר אליו הוא מכוון יותר מכל הוא התפתחות עולם הרגש והחוויה. הילד יוצר בגיל זה עולם פנימי, עשיר, מלא חוויות וניסיונות, עולם של תמונות, רגשות וחוויות פנימיות. ככל שיהיה עולם זה עשיר יותר, מגוון ומלא צבעים, ריחות, טעמים ותמונות, כך יהיה עולמו הפנימי כמבוגר, במישורים רבים ולעיתים שונים לגמרי, עשיר ומלא יותר.

זהו גיל מיוחד ולמעשה כלל לא פשוט להבנה. גופו הפיזי של הילד והתפתחותו המוטורית הגיעו עד גיל שש, שבע לשלמות מסוימת, להבשלה; כוחותיו האינטלקטואליים, כוחות המחשבה המופשטת עדיין מחכים להבשלתם ואינם זמינים; והילד נמצא במשך מספר שנים במעין מצב של בין הזמנים, של הבשלה. זמן בו הוא מפתח כוחות פנימיים, עולם פנימי, עולם שמורכב כפי שאמרנו מחוויות, רגשות ותמונות. עולם שיהווה מאוחר יותר בסיס לפעילותו בכל מישורי חייו הבוגרים. מכאן משמעותו: בסיס נפשי מאוזן, הרמוני, רב-צדדי ועשיר בגוונים ישא את הנערה או הנער דרך משברי גיל ההתבגרות ויצור קרקע פורייה ועמוקה לדרכם כאנשים בוגרים. בסיס נפשי לא מאוזן, חד-צדדי, עני בגוונים ובאיכויות וחסר הרמוניה יקשה מאד על משברי גיל ההתבגרות ולא יצור את הקרקע הנכונה לכל העומד מול האדם כאתגרים בדרכו כאדם בוגר.

תקופה זו מאופיינת ברגישותה ובמשמעותה להתפתחות הילד בהמשך דרכו. לכן, על החינוך הנכון בגיל זה להתכוון בצורה הרצינית ביותר לאותם כוחות התפתחותיים שהזכרנו. פנייה לכוחות שעדיין לא קיימים, או לכוחות שכבר אינם רלוונטיים תוכל רק להזיק ולמנוע את מימוש הכוחות שרוצים וצריכים להתפתח בשנים אלו.

האמצעי שפונה בצורה היפה והשלמה ביותר לנפש הילד בגיל זה, שנותן את המענה העמוק ביותר לשאלה הפנימית, לרוב הלא מודעת, עמה חי הילד, הוא האומנות. זו פונה בצורה ישירה לאותו עולם של תמונות, רגשות וחוויות נפשיות שמתעורר בילד בשנים אלו. מטבעה אין האומנות מופשטת ואינה פונה למישור השכלתני מחד, ופחות למישור הגופני-פיזי מאידך. היא מדברת אל כוחותיו הנפשיים של הילד בצורה הישירה והטבעית ביותר וכך מאפשרת לו התפתחות, צמיחה וגדילה בדיוק במקום בו הוא נמצא. בדומה לעולם הרגש עצמו גם היא אינה תחרותית או הישגית. האומנויות השונות פונות לכל ילד באשר הוא, בצורה אינדיבידואלית ואישית וכך יכולות לפתח את היצירתיות וכוחות האישיות בצורה המלאה וההרמונית ביותר.

מכאן, שהאווירה בבית ובבית הספר בתקופה זו של התפתחות הילד, כל מה שעוטף וסובב את הילד, מן הראוי שיהיה אומנותי ויצירתי ככל האפשר. בשנים אלו (כיתות א' עד ז' או ח') בית ספר ולדורף (בית ספר שפועל לאור משנתו החינוכית של רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה) הנו למעשה חוויה אומנותית, רב תחומית בכל מקצועות הלימוד. דרך הציור, הרישום, התנועה האומנותית, הדקלום, השירה, המוזיקה והדרמה נלמדים כל מקצועות הלימוד. הילדים שרויים באווירה אומנותית יוצרת, שדרכה נלמדים תחומי הידע השונים, דרכה מועברים המסרים, דרכה מתהווה האווירה החינוכית ודרכה מתהווים היחסים החברתיים בכיתה.

כל ביטוי של שכלתנות גרידה, כל לימוד לשם השגת ידע מופשט, כל אלמנט תחרותי והישגי אינם נכונים ועדיין אינם מתאימים בשלב זה של התפתחות הילד, ובמובן זה רק מפריעים להתפתחותם של אותם הכוחות שרוצים לצמוח ולהתעורר בילדים וביניהם. הידע והלימוד עצמו אכן חשובים, אולם רק כתוצאה נלווית של התהליכים האומנותיים שעוברים הילדים. ידע ניתן לרכוש תמיד, ובכל גיל שלאחר גיל ההתבגרות, אך את הכוחות שבאים עם השירה, הציור, הריקוד והמשחק יהיה הרבה יותר קשה, אם בכלל להשלים אחר כך.

דרך מתאימה נוספת להגיע אל הילד בגיל זה הוא הסיפור. הסיפור מדבר בשפת התמונות, הוא יוצר בנפש הילד מעין עולם חדש, סגור ושלם בפני עצמו של תהליכים, השתנויות, ניגודים, מתח ושלל רגשות שונים שנרקמים כולם מתמונות פנימיות. במובן זה הוא מתאים בדיוק למתחולל בלאו הכי בעולמו של הילד בגיל זה, שגם הוא הנו, בתקופה זו של חייו, מעין עולם סגור ופנימי של תמונות, רגשות וחוויות פנימיות. לכן אין מתאים ממנו כמדיום לימודי וחינוכי בשלב זה. ילדים שחיים בתוך עולם של ספורים ותמונות, של תהליכי אומנות ויצירה וכך יכולים לפתח את עולמם הפנימי, מקבלים את ההכנה והמזון הטובים ביותר להמשך דרכם כנערים וכמבוגרים.

ספור טוב – דרכו עובר הילד תהליך פנימי של יצירת דימויים ותמונות, של התפתחות פנימית באמצעות גיבורי העלילה, של הזדהות מלאה עם הכוחות החיוביים ורתיעה מהכוחות השליליים, של התחזקות וצמיחה יחד עם ודרך דמויות הסיפור – מעביר את הילד, שוב ושוב תהליך של גדילה פנימית, של צמיחה. זהו תהליך מבריא ומחזק, תהליך שבונה כוחות ואיכויות בנפש הילד, תהליך שמכין אותו, במובן המלא והשלם ביותר, לקראת בגרותו.

אמצעי נוסף וחשוב שעונה על אותן איכויות הוא המשחק. גם המשחק יוצר מעין עולם. עולם של חוקים מוגדרים, כללים, מטרות ומאפיינים, עולם שמופרד לרגעי המשחק מהעולם החיצון ומהווה בעצמו מרחב סגור ומוכ
ל על משתתפיו. המשחק הוא, למעשה, מעין שיקוף של עולמו הפנימי של הילד. כמו האומנות וכוחות היצירה וכמו התמונה הפנימית, גם המשחק יכול, במידה והוא מתאים ונכון לגיל הילד, להעביר אותו תהליך התפתחותי בדיוק במקום בו הוא נמצא. המשחק על כל גווניו וצורותיו השונות, משחקי שולחן, משחקי חברה, משחקי ריצה ותופסת, משחקי מילים, משחקי תפקידים ועוד ועוד, כולם יכולים לשמש כלי חינוכי רב עוצמה בדיוק בגיל זה.

בנקודה זו יש להדגיש שבאומנות, בסיפור ובמשחק מדובר על פנייה לכוחותיו העצמאיים והפנימיים של הילד, כך שהוא עצמו יהיה פעיל, יוצר וקרוב כמה שיותר למרכז ישותו. מכאן ההדגשה על יצירת תמונה פנימית בעת הסיפור, על חוויה פנימית יוצרת בתהליכים אומנותיים ועל משחקים פעילים ככל האפשר. סיפור שמסופר בעל פה על ידי ההורים או המורה מכריח את הילד ליצור תמונות פנימיות בתוך עצמו. תמונות שהן אישיות, ייחודיות, ורקומות אך ורק מכוחותיו של כל ילד וילד. סיפור שמוצג על מסך הטלביזיה יוצר עבור הילד את התמונות ואלה אינן אישיות, אינן ייחודיות, ורקומות מכוחו של המכשיר ובמובן זה מנוכרות לחלוטין לכוחותיו הפנימיים של כל ילד וילד. הראשונות מחזקות את הילד, בונות בתוכו כוחות ואיכויות ומעוררות את כוחות הבנייה והיצירה; האחרונות מדכאות את כוחות הילד, מרגילות אותו לפסיביות פנימית ובסופו של דבר מנוונות את כוחותיו.

התקופה עליה אנו מדברים משתרעת על פני שש-שבע שנים ואינה אחידה כמובן. כל מה שנאמר לגבי האופי הרצוי של תהליכי הלמידה, אודות האווירה האומנותית, עולם התמונה והסיפור והחוויה המשחקית של האמצעים האומנותיים נכון ומשמעותי ביותר עבור כיתות היסוד הראשונות. ככל שהילדים מתבגרים, לקראת גיל 11, 12 יש לכוון את האווירה הלימודית יותר ויותר לתהליכים שמשלבים את מה שנאמר לעיל עם הכרה משמעותית ורב-גונית של העולם והאדם, עם תהליכים חברתיים מודעים יותר ועם פנייה יותר ויותר מודעת להתעוררות כוחות החשיבה המופשטת. עדיין אין מקום, גם בגילאים אלה ללימוד ידע מופשט, שאינו קשור כלל לנפש הילד ונתפס על-ידו כאינפורמציה חסרת משמעות ועניין. דווקא העניין, הסקרנות, הפליאה והפתיחות לתהליכי אדם ועולם חשובים בגיל זה מאד, כבסיס להתעוררות הנפשית של גיל ההתבגרות. כך גם הקשר בין מקצועות הלימוד השונים והמקום של החוויה האישית, ובמידת האפשר האומנותית את הנלמד.