הילדות התמימה וההרמונית יחסית מסתיימת במובן מסוים עם השנה האחד-עשרה – שתיים-עשרה. פעמים רבות יש לכך סימנים חיצוניים וביולוגיים ברורים: תחילת התפתחות אברי המין, גדילה מואצת של האיברים והגפיים והופעת המחזור אצל הבנות. כעת עוברים הילדים תקופה של בערך שנתיים שמביאה אותם לגיל ארבע-עשרה, חמש-עשרה שמהווה מעין שיא של מה שמכונה גיל ההתבגרות. מה טבעה של התפתחות זו? מה מאפיין אותה ומה היא התשובה החינוכית המתאימה לגיל זה?
התקופה ההתפתחותית הקודמת, של גיל בית הספר היסודי אופיינה – עם כל הסממנים האישיים וההתפתחות המאד אינדיבידואלית של כל ילד וילד – ביציבות והרמוניה גופנית מסוימת, בחיי נפש תמונתיים ומאד אישיים, בעולם פנימי עשיר ומאד חוויתי ובחשיבה מלאת דמיון והקשרים אסוציאטיביים. כעת, שוב בצורה מאד אישית, אבל לרוב בין השנים אחד-עשרה וארבע-עשרה מתרחש ממש מהפך בהתפתחות הילד. בקצרה ניתן לאפיין מהפך זה בצורה הבאה: במישור הגופני הופכת הילדה לנערה והילד לנער, עם הופעת סימני המין וצמיחת אברי המין והקשור אליהם, הקול יורד ומשתנה, ישנה צמיחה גופנית מואצת בעיקר של הגפיים, הגוף נעשה פעמים רבות לא הרמוני, כך גם הפנים. במישור הנפשי צוללים הנערה ונער פעמים רבות למעין מערבולת סוחפת כל: רגשות עזים מתעוררים, המציאות מבחינתם הופכת לשחור-לבן, רע-טוב, יפה-מכוער ללא כל גווני ביניים, בני הנוער חשים צורך עצום להזדהות עם איכויות מסוימות ולבקר ולזלזל באיכויות אחרות, קבוצת בני הגיל הופכת למשמעותית הרבה יותר, ואילו המשפחה ובמיוחד ההורים למשמעותית הרבה פחות וקיים חיפוש אחר חוויות סף, חוויות שלוקחות את הנערות ונערים להרגיש בעוצמה החזקה ביותר האפשרית את גופם, את נפשם ואספקטים שונים של המציאות סביבם. במישור התודעתי מתעוררת החשיבה המופשטת, עמה כמובן הביקורת האין-סופית, הציניות, הווכחנות וכן החיפוש העצום אחר מחשבות נכונות, לעיתים אידיאלים של איך באמת צריך ונכון לחיות.
הבלבול הרב והקושי של הנערות והנערים עצמם וכן של הסובבים אותם בתקופה זו נובע מכך שנולד בתוכם עולם נפשי של רגשות, תשוקות ויצרים. העולם הפנימי הסגור והשלם של הילדות נבקע לפתע והילד מוצא עצמו בתוך סערת רגש ויצר. אלא שבסערה זו עדיין חסר לו, לפחות במשך כמה שנים, הכוח הפנימי, העצמאות והיכולת לנווט את דרכו שלו. כוח זה מתפתח למעשה בשנות העשרים, עם הקדמות והתחלות מגיל שבע-עשרה ואילך. אי לכך שרויים הנערות והנערים במצב התפתחותי מוזר ומתסכל, להם עצמם, להוריהם ולכל הבאים עמם במגע. התעוררו בקרבם כוחות עצומים, אולם עדיין ללא הכוח והיכולת לשלוט בהם ולנווטם. דמיינו מפרשית בים הפתוח, שנתונה למשבי רוח עזים ולסערות, שמטלטלת על פני הגלים וכל זאת ללא הגה ומצפן, ללא יכולת לשלוט בכיוון אליו נוסעים, ביעד אליו מגיעים ובנמל אליו נכנסים… זוהי התמונה הפנימית של גיל ההתבגרות.
מכאן המשבר וחיפוש הזהות של גיל זה. מה שעד עתה הספיק על מנת לתת את חווית הזהות האישית מתמוטט בסערה הפנימית ואחד הכוחות החזקים שמניעים כעת את החיים הפנימיים הוא החיפוש והשאלה: מי אני? עם מי אני מזדהה? מה הם ערכי? ויחד עם זה כמובן גם השאלות ההפוכות: מי אני אינני? עם מי איני מזדהה? מה אינם ערכי? וכדומה.
קבוצת הזהות של המשפחה כבר אינה מספיקה. מתחיל לעיתים קרובות מרד ומאבק עם כל מה שמייצג עבור הילד את כוחות התורשה והסביבה, והחיפוש מוביל פעמים רבות לחיזוק והעצמה של קבוצת בני הגיל. זהו גיל החבורה. והחבורה מעצבת את סגנון הלבוש שלה, את מנהגיה, את שפתה, את מושאי הערצתה ואת תכניה, יחד עם בידול מוחלט של כל מה שמנוגד לדרכה. זהו עולם של שחור ולבן. ישנה הזדהות מוחלטת והערצה לצדדים מסוימים של המציאות: זמרים ולהקות, סגנון מוזיקה, שחקנים, סוגי ספורט, סגנונות לבוש ואפנה וכיוצ"ב ומצד שני דחייה מוחלטת מכל מה שאינו נמצא בתוך אותה מסגרת ההזדהות.
יחד עם זה מתעוררים בנערים ובנערות כוחות חזקים של חשיבה מופשטת, שפוט ערכי, הבנה בוגרת של המציאות ואידיאלים חברתיים ואקולוגיים. הסערה הפנימית והחיפוש הפנימי אינם נעצרים בשאלות של אופנה וסגנונות מוזיקה, אלא מתרחבים על כל העולם הערכי. גם פה מתעוררת שאלת הזהות. האם העולם הערכי של הורי מתאים לי? האם בית הספר נותן לי חינוך ערכי? מה במציאות שסביבי פועל לפי ערכים ואילו? הפתיחות לאידיאלים ולערכים היא עצומה.
מה יהיה, אם כן, החינוך הנכון בגיל זה? מה ייתן לנערה ולנער את המזון לו הם זקוקים? כיצד ניתן לבוא לקראתם במובן האמיתי והפנימי?
ראשית יש לתת תשובה עמוקה ומשמעותית לחיפוש של הצעירים בגיל זה אחר זהותם. כפי שאמרנו, חלק גדול מההתרחשויות המוזרות, הקיצוניות, שלעיתים מפחידות (במיוחד את ההורים) בגיל זה נובע מחיפוש בלתי מודע אחר מודלים, איכויות ואנשים אתם יוכלו להזדהות וכך לנסות ולממש את אישיותם המתפתחת. מכאן שהמבוגר – הורה, מורה, מדריך או כל אחד שנמצא במגע עם בני נוער – צריך להיות מודע לכך שמבטם מופנה אליו קודם כל עם השאלה הפנימית: מי אתה? מה הם חייך? מה אתה מייצג? ובמקביל בחינה בלתי פוסקת של האמת או השקר, האמינות או הזיוף בדיבורים ובעיקר במעשים. החיפוש הוא אחר מודל לזהות ועל כן רק אותם מבוגרים שמייצגים משהו ברור, עקבי ובמיוחד יכולים גם באופן אישי ומעשי לעמוד מאחוריו יצליחו לתת תשובה בעלת משמעות לנערים ונערות בגיל זה.
טוב לכן להאמין בערכים ובאמונות, לייצג דעות ברורות, להביא את אישיות המחנך עד הסוף לידי ביטוי, לפרוש בפני בני הנוער בדרכים ישירות ועקיפות את האמונה והדרך, גם אם אמונה זו ודרך זו מנוגדת לחלוטין לדעתם ואמונתם של בני הנוער. הם יכבדו זאת וכך גם את המחנכים העושים זאת. מכאן ההערצה של בני נוער בגיל ההתבגרות למורים סמכותיים, בעלי דרך ברורה ועקבית. מכאן ההערצה לכל דבר במציאות שהולך עד הסוף עם דרכו. מכאן גם הדחייה מאותם מבוגרים שאינם מייצגים מאום, או שאינם עקביים בדרכם, או אלה שבדבריהם ומעשיהם מורגש ולו הזיוף הקטן ביותר.
איכות חשובה נוספת היא העניין. בני הנוער בגיל זה נסחפים אחר מערבולת הרגשות והיצרים ושקועים לכן פעמים רבות בעולם פנימי, אישי שבמקרים קיצוניים יכול להוביל לכל התופעות ההרסניות של הגיל: התמכרויות, בעיות אכילה והרס עצמי. התעניינות אמיתית, עניין באיכויות העולם יכול להוציא אותם פעמים רבות מאותה מערבולת פנימית ולקשר אותם למציאות סביב. זוהי התקופה בה על כל תהליך לימודי להיות המעניין ביותר האפשרי. עליו לגרום לבני הנוער לשכוח את עצמם ולהתמסר לעולם, ליצור עמו קשר וכך לפתח את פנימיותם בקשר ובהרמוניה עם המתרחש סביבם. תהליך לימודי יכול להיות מעניין אם נקודת הכובד מוסטת מהכנה לבחינות, מלימוד אינפורמטיבי ומהספק כמותי ללימוד איכותי, אינטגרטיבי, קשור למציאות ולחייהם של בני הנוער ולהתפתחותם. לימוד כזה צריך גם להביא בפניהם אידיאלים, ערכים ולקשור אותם לחייהם. זהו גם הגיל המתאים ללימוד יותר דיאלוגי, של שיחה והשתתפות קבוצתית ופחות הרצאה יבשה של המורה והקשבה פסיבית של התלמידים. תהליכי הלימוד צריכים בגיל זה לפנות לאקטיביות של בני הנוער, להפעילם וליצור כך איזון בין עבודת המורה ועבודתם של התלמידים.
איכות חשובה נוספת היא העבודה עם הקבוצה, שהיא, אחרי הכל, מסגרת ההתייחסות החשובה ביותר בגיל זה. על הפעילות של בני נוער בגיל זה להיות באיזון נכון בין האתגרים האישיים והאתגרים הקבוצתיים, כך בבית הספר, כך בתרבות הפנאי וכך בפעילויות חברתיות של התנועה, חוגים או כל מסגרת אחרת. האתגר, המבחן (הפנימי), חציית סף הן האיכויות המשמעותיות כאן. זהו כפי שכבר ציינו השלב ההתפתחותי בו בני הנוער מחפשים את עצמם. חיפוש זה מתרחש פעמים רבות על ידי ניסיון לחוות את הגבולות במישורים רבים: חוויות גוף שונות שמביאות עד לקצה הפיזי האפשרי, שמיעת מוזיקה בעוצמה, צפייה בלתי פוסקת בסרטים או טלביזיה, משחקי מחשב במשך שעות, שתיית אלכוהול, סמים, הרעבה או הלעטה במזון, עודף או חוסר שינה ועוד ועוד. כל אלה הנם צורך טבעי ומובן לחלוטין בגיל זה. צורך זה יקבל את התשובה החינוכית הטובה ביותר אם כבר בבית הספר, בתנועה, או בכל פעילות מכוונת אחרת יעמדו בני הנוער בפני אתגרים גופניים, נפשיים ותודעתיים. עליהם לחוות שוב ושוב את המקום שהם חוצים משהו שהיה קודם בלתי אפשרי, שחציתי את גבולותיי, שהלכתי מעבר לעצמי שהגעתי לגבול – וחציתי אותו!
חינוך שמעמיד בפני הנער והנערה זהות רוחנית ברורה ואינו מתבייש בכך, אבל מנסה במקביל להעמיד ולהפגיש אותם עם מגוון רחב של זהויות; חינוך שיוצר עניין, שתהליכי הלימוד בו משולבים בין התחומים השונים, שאינו פונה רק לחשיבה השכלתנית, אלא גם למישור היצירתי ואומנותי של כל נער ונערה; חינוך שמנסה לפנות לאיכויות רבות ומגוונות, שמציב אתגרים במישורים רבים ושונים בפני בני הנוער; חינוך שעובד עם קבוצה חברתית, שפונה ומפנה לאידיאלים חברתיים, שמעורב בחברה שסביבו, שיוצר סביבו התרחשות חברתית באזור כולו – חינוך כזה מן הראוי שילווה וידריך בני נוער.
דיון
יש ל התחבר למערכת כדי לצפות ולהשתתף בדיון